בת 19. תלמידה בשנה שניה בביהס לאחיות. אזעקה. אני אחרי משמרת לילה.(יום כיפור). אחרי מספר שעות מתחילים להגיע הפצועים מחזית הדרום.

הליקופטרים נוחתים מול החדר שלי בפנימייה..עוד אחד ועוד אחד..סופרות כמה אלונקות מפונות.. מפנים מחלקות ומתחילים לקלוט פצועים, נפגעי כוויות, משותקים..אחרי ניתוחים מורכבים.

התמודדות עם פציעות קשות...(החיילים בגילי). עם משפחות שמגיעות מכל קצות הארץ.

וברקע..התלמידה שהתחתנה באוגוסט ובאוקטובר..הפכה לאלמנה. החברה שהודיעו לה שבן דודה נהרג. וכשחזרה מחיפה לירושלים..התבשרה שגם אחיה נהרג!

כן, עברנו ימים קשים, בגילנו הצעיר. עד היום לא כתבתי את זכרונותי מהימים הנוראים ההם.

תודה על ההזדמנות. הגיע הזמן לעבד את הזכרונות.