הזיכרון שלי טיפה יוצא דופן. אני זוכר את עצמי בן 7 או 8 בניס (Nice) שבצרפת. אני יושב מתחת לשולחן אוכל שלנו באיזה ערב אחד ורואה את החדשות עם ההורים שלי.

אני זוכר ששידרו תמונות של חיילים מיצריים בורחים בלי נעליים. ישבתי שם ובכיתי. לא יודע למה בכיתי.

אולי זה היה מפחד או מהתמונות. אין לי מושג. זה היה כנראה תמונות שקטעי ווידיאו בזמן מלחמת יום כיפור. בערך 9 שנים מאותו ערב עליתי לארץ.. שירתתי 3 שנים בחיל אוויר ולמדתי... התחתנתי והילדים שלי שירתו ועדיין משרתים בצבא.

אני גר עד עכשיו בדרום הארץ. זהו הסיפור הצנוע שלי.

פיליפ