"היינו יחד 6 שוחרים שהתארגנו למבצע הזה. חודש לא קל , הרבה עומס פיזי ונפשי אבל כנראה זה מה שביגר אותנו מהר מהרגיל..."

ב-73 הייתי בן 17 שוחר בביהס הטכני של חיל האוויר, כמה חודשים לפני גיוס.

המלחמה החלה וקיבלנו הנחייה לא להגיע לביהס הטכני כי התחילה מלחמה ושוחרים מוגדרים אזרחיים. הגענו לסורוקה כדי לעזור, והסתבר שאנחנו די מיותרים ובשיחה עם מכונאי מוטס באחד המסוקים שנחתו בסורוקה, הבנתי שהמצב ברפידים לא טוב ויש אי סדר בקליטת פצועים. החלטתי יחד עם חבר שלי עדי שחק להתארגן ולרדת בטרמפים לרפידים ולסייע שם.

עם מדים לא הייתה בעייה כי היינו שוחרים, וסיפור הכיסוי היה שאנחנו חיילים שנותקנו מהיחידה. היינו כחודש ימים ברפידים, בשמירות סביב בית חולים שדה שהופעל אחרי פגיעה במתקן הרפואי. ביצענו שמירות וסייענו בפינוי ועזרה לפצועים הרבים. בשלב מסויים עלו על זה שאנחנו לא חיילים, התערבות מ.צ קצת רעש אבל המשכנו שם עד שבית הספר הטכני נפתח וחזר לשגרה.

היינו יחד 6 שוחרים שהתארגנו למבצע הזה. חודש לא קל , הרבה עומס פיזי ונפשי אבל כנראה זה מה שביגר אותנו מהר מהרגיל. עשינו זאת בלב שלם, עם רצון עז לעזור ולהיות חלק מהמערכה הקשה. במלחמת יום הכיפורים משלוחי מתנות וחבילות היו כמעט יום יום וכש״גילו״ שאנחנו לא חיילים אז קיבלנו עדיפות וקצת יותר מתנות מהאחרים….

האירוע הזה הוא אירוע מכונן בחיי ואני חושב שגם בחיי החברים שלי התגייסתי בשנת 74 והשתחררתי מצה״ל בדרגת סא״ל בשנת 94