אבא שלי
ברוך סולומון מחיבת ציון
בן 25 במותו
מלחמת יום כיפור
מוצב בודפשט
זו התמונה האחרונה שלו.
צולמה מהשטח ע"י מיכה ברעם
ופורסמה בידעות אחרונות בשער של המוסף ל25 שנה למלחמת יום כיפור.
אף פעם לא ראיתי את אבא שלי, אמא שלי הייתה בהריון איתי כשהוא נהרג, ועם תינוקת נוספת בת שנה. אחותי אהובה צורית.
כשהייתי בת 25, לפני 24 שנים, ביום כיפור, בסופו של הצום.. פתאם ראיתי אותו בתמונה ( והרי אף פעם לא ראיתי אותו באמת.. וגם כל זכרוני, אותו היה עשוי ממספר תמונות)
בשער של ידיעות אחרונות, במוסף על המלחמה, על המלחמה ההיא, המלחמה הארורה.
כשראיתי את התמונה גם שמעתי אותו, שמעתי אותו אומר לי משהו חשוב ואישי.
בגלל שאף פעם לא ראיתי, אותו, לא בטחתי בעצמי שזה באמת הוא..
רצתי עם העיתון לבית הכנסת לאמא שלי.. נכנסתי לעזרת נשים, הגשתי לה את העיתון בידיים רועדות, שאלתי אותה, "אמא זה אבא??"
תקיעת שופר פילחה את החלל, היא הרימה אליי עיניים דומעות, ואמרה, איך לא ראיתי את זה..
איך לא ראיתי את זה עד עכשיו...
חזרתי הבייתה אוחזת בעיתון.
יצא הצום..
התקשרתי לכל 6 אחיו ואחיותיו וגם לחבר הכי טוב שלו. ושאלתי "זה אבא??"
כי איך תדע ילדה שאף לא ראתה
וכל הזמן, אותה תשובה..
"מה איך לא ראיתי את זה כל החג??"
התקשרנו לצלם.. מיכה ברעם (ז"ל)
שצילם את התמונה. הוא אמר שלא הכיר את החיילים, שצילם כי היה צלם מלחמות, הוא אמר שהחיילים בתמונה, בדיוק קיבלו הודעה, שהמיצרים נמצאים קילומטרים ספורים מהם.. רואים את זה בתמונה.
לימים.. המפיק מיכה שגריר (ז"ל) הפיק סדרה בשם" צרובים" הסדרה נוצרה, מהתמונות של מיכה ברעם, נמצאו קרובים של האנשים המצולמים, חלקם הגדול כבר אינו בחיים.
סופר והונצח סיפורם של רבים בזכות מיכה שגריר.
רבים שהיו רק תמונות, הפכו לסיפורים, הפכו ל זכרונות, עם משמעות.
זה הסיפור שלי, על הקשר שלי עם אבא שלי, והסימנים בחיים היו עוד רבים, ותמיד הבנתי אותך❤️
אבא שלי❤️
תודה❤️