דפיקות בדלת התאריך 30/12/73 יום הבחירות.

מלחמת יום הכיפורים לא הסתיימה עם הפסקת האש היות ולא הייתה הפסקת אש המצרים המשיכו לירות עלינו .אבא היה בזמן הטמנת מוקשים בגבול טסה איסמעליה כאשר ירי של צלפים מצרים נחת עליהם הוא והמפקד שלו התחבאו מאחורי הגיפ של המפקד שמי קלדרון שמו כתף אל כתף התחבאו מירי הצלפים.

אבא משום מה לשניה הרים את הראש אולי רצה לראות מהיכן הירי וחטף כדור בראש ומת במקום .

הזיכרון שלי הוא הדפיקות בדלת החיילים בדלת, הצרחות של אמא שלי ואחותי הגדולה.

אני הייתי בת 4 וחצי ולא הבנתי.

תוך דקות הבית שלנו התמלא באנשים דוד שלי חיים האח הבכור של אבא שלי נכנס הביתה בצעקות והתחיל להרביץ לעצמו בראש וצעק - "למה יעקב? למה יעקב? זה היה צריך להיות אני. למה יעקב?

וזהו, מאותו הרגע קיבלתי את התואר "יתומת צה"ל"