התגוררתי בניו יורק כשנה כשפרצה מלחמת יום הכיפורים. מיד עם שמיעת הידיעות על פריצת המלחמה הזמנתי כרטיס טיסה לישראל בחברת אל על.

הכרטיס היה לעוד יומיים והטיסה היתה כבר ביום הרביעי למלחמה. המטוס היה מלא באנשי מילואים, מרביתם שליחים בתפקידים שונים. כשהגענו ארצה זה היה היום החמישי למלחמה.

הייתי קצין שלישות בשירותי הצבאי, ולכן שובצתי כמפקד נגמ"ש ונשלחתי אל המיתלה. כשהגעתי, ביום השביעי למלחמה, למיתלה המצב היה מאוד קשה, אך עקרונית היה חוסר בציוד ולא היה נגמ"ש עליו יכולתי לפקד.

נאמר לי שעליי להמתין עד שיתפנה נגמ"ש באחת משתי דרכים: אם יפצע או ייהרג מפקד. הייתי בהמתנה, יחד עם עוד מפקד שהגיע מלונדון. כעבור מספר ימים כבר חל מהפך וכוחות צה"ל חצו את התעלה והיו באפריקה, ואז הם כיתרו את הארמיה השלישית.

אני קיבלתי כיתת חיילים והמשימה שלנו היתה לשמור שמפקדי הארמיה השלישית לא יחליטו להפנות את נשקם כלפי ישראל, כלומר, הם היו מכותרים מצד אחד על ידי כוחות שריון גדולים בפיקוד אריק שרון, ומהצד השני על ידי כיתת חיילים עם רובי fn ומשקפת אחת.

שמרנו יומם ולילה שלא תהיה תזוזה של הארמיה ועשינו תורנות עם המשקפת.

במשך המלחמה יריתי 3 כדורים, כשבאחד הלילות היינו שכובים ואז משהו בקו האופק זז וכולנו ירינו עד שהתברר שזה היה רק קרטון שהתרומם מהרוח.

כיוון שהייתי מח"ל ( מתנדבי חוץ לארץ), הייתי החייל הראשון ששוחרר עם תום המלחמה.