"שלפתי עצמי מתא הנהג, שאפתי אוויר לריאותיי, ובפחות משניות, נפלתי למים ביחד עם שני הטנקים"

לפנות ערב של ה- 18 באוקטובר, במסגרת גדוד 430 (חט' 500) אני בתפקיד נהג בטנק, מ"פ בפיקודו של שבתאי זרחיה, התותחן - יואב אברשימי, הטען - אמיר בגה.

שני טנקים (שלי ראשון) עולים על דוברת תימסחים בדרכם לגדה המערבית של התעלה.

מנוע אחד של הדוברה תקול, והיא לא מצליחה להנחית את הטנקים בצידה השני של התעלה. האיזור מטווח ללא הפסקה על ידי המצרים.

לאחר מספר נסיונות כושלים להנחית את שני הטנקים, נפגע אחד ממצופי התמסחים של הדוברה שגרם להטיתה המהירה. עם ראש בחוץ, קלטתי מה הולך לקרות, ואינסטקטיבית שלפתי עצמי מתא הנהג, שאפתי אוויר לריאותיי, ובפחות משניות, נפלתי למים ביחד עם שני הטנקים (משקל כולל כ-100 טון).

נוצרה מערבולת אדירה כאשר אני נשאב לקרקעית התעלה בחוסר שליטה מוחלט, כמו בתוך מערבל מזון.

כל הדרך לקרקעית הייתה לי תחושה שהגיע הסוף עם סיכוי אפס לצאת משם חי.

חיי עברו כמו בסרט מהיר כולל מסע לוויתי. הייתי בטוח שאלכד מתחת לטנק או אתפס על ידי משהו שימנע ממני את העליה מעלה.

למזלי, שום תרחיש ממנו חששתי לא אירע, וכך ללא פגע, התחלתי את המסע כלפי מעלה.

העליה מקרקעית התעלה נמשכה כנצח וכל הדרך מעלה חששתי שאתקל בדוברה (או שרידיה) ולא אוכל להוציא ראשי אל פני המים לנשום. אך גם הדוברה ירדה למצולות.

ניצלתי!!

סביבי צפו מספר חברים מצוות הדוברה (הנדסה ימית) נעזרים אפודי הצלה.

אחד מהם שאיבד אשתונותיו נתלה עלי. בקושי נשמתי.

לא הבחנתי באף ניצול נוסף משני צוותי הטנקים.

לאחר דקות ששוב נמשכו כנצח, הגיע סירת גומי של הנדסה ימית לחילוץ. בעליה לסירה, הבחנתי שגם הטען שלי, אמיר בגה, ניצל.

סירת הגומי לקחה אותנו בחזרה לגדה המזרחית של התעלה. ירדנו לגדת התעלה ספוגים במים לבושים בסרבל בלבד!

כל הגזרה היתה תחת הפגזה בלתי פוסקת של המצרים. רצנו בין הטנקים של הפלוגה שהמתינו לצליחה ולקח זמן עד שכל אחד משנינו הצליח בנפרד לעלות על טנק כ"טרמפיסטים".

הצליחה על גבי דוברות הופסקה וכל יתר הגדוד והחטיבה חצו את התעלה באמצעות גשר דוברות הצף שהעביר כוחות במקביל לדוברות.

המלחמה המשיכה בימים הבאים כאשר החטיבה, במסגרת אוגדה 162, דהרה לכיוון סואץ.

כשהגענו כעבור יומיים (ב-20.10) לג'ניפה, ניהלנו קרב שריון בשריון כאשר אני חשוף בצריח, בעמדת מפקד הטנק. כעבור זמן מה הבחנתי שטנק מצרי טיווח אותי, ועוד לפני שהספקתי לפקוד על נהג הטנק לשנות מיקום, נפגע צריח הטנק בפגז חודר שריון (שלא חדר).

הטנק הזדעזע, הבהק עצום נוצר, והטען החדש שלי ואנוכי נפצענו קל למרבית המזל.

פוניתי לרפידים והמלחמה עבורי הסתיימה.

סיפור הטביעה שלי מסופר בספרו של אסף ענברי "הטנק", ובהצגת תיאטרון הקמארי "הטנק" שהתבססה על הספר.