ב- 7 לאוקטובר, בבוקר, קיבלנו פקודה להגיע למעוזים הכבושים.

משאית הדלק בוששה והגיעו שמועות על מארב קומנדו מצרי בין מאגר הדלק ברומני לבין בסיס בלוזה בו שהינו. הוחלט לנסוע לתדלוק בזחל"מים.

בחצי הדרך נתקלנו במארב.

הנהג נסע ברוורס מעבר לעיקול.

רפי סעיד תפס פיקוד והוביל אותנו להסתער על המצרים ממערב למזרח על הדיונות בהן התחפרו המצרים.

היינו 12 לוחמים משקד, כמחצית קצינים. בסריקה לאחור, נמנו כ-70 הרוגים מצרים.

היו לנו שני פצועים והרוג אחד, דב רדבינוביץ' ז"ל הי"ד. פצוע אחד מעפולה, והשני, מי שעתיד להיות מנכ"ל משרד הביטחון בחלוף השנים, בצלאל טרייבר.

רפי סעיד זיהה אותו בסריקה לאחור, אני חסמתי דליפת הדם ומושיק ברודצקי ז"ל הי"ד (נהרג בלבנון מילדי האר.פי.ג'י) חבש אותו.

שבנו לבלוזה.

ישבנו שעונים בחול על קיר בית, ופנינו צפונה.

לפתע הרעים מנוע מטוס שראינו מזגזג במהירות בגובה אפס ופניו הביתה, מזרחה. מאחוריו התקרב טיל והתפוצץ ליד זנבו.

הרעש הפך לדממה, ראינו את המטוס מתהפך קדימה ונעלם מעבר לדיונה.

אחרי שניה ראינו להב עצום, והבנו שהמטוס פגע בקרקע והתלקח. רצתי לדווח לבור המקומי בפיקוד קלמן מגן.

הלב התכווץ בכאב ובצער. זה מחזה שליווה איתי בהמשך, במלחמה ושנים אחריה.