ביום שישי אחרי ארוחה מפסקת לקראת הצום, במחנה נתן, ניתנה הפקודה להתארגן לעלייה לרמת הגולן.

נסענו עם אוטובוס צבאי עם ספר תורה.

ספגנו קללות בדרך, בגלל חילול יום הכיפורים. למחרת בבוקר הרב הראשי הורה להפסיק את הצום.

כפקיד כוח אדם של הגדוד, בשעה 12:00 רשמתי את כל הלוחמים שצוותו לטנקים.

בשעה 14:30 מיגים סורים תקפו אותנו, ומיד ירדנו למחנה פילון.

משם, מכיוון שהיינו חשופים, דילגנו למטעי האבוקדו של קיבוץ עמיעד - שם שמענו בקשר הגדודי את מה שקורה בשדה הקרב והבנו שיש קרבות עקובים מדם עם הרבה הרוגים ופצועים.

לאחר שלושה ימים, אירגנו צוותים חדשים ואז הצטרפתי לפלוזה ז'. היינו הכוח המוביל לפריצה לסוריה.

בכל הקרבות חששתי שלא אשרוד, וחשבתי על משפחתי. ההורים ואחי הצעיר שאולי לא אזכה לראות אותם.

בקרבות אחרי המלחמה, ספגנו הפגזות רבות וגם בדרך לביתי לקראת השחרור, פגז נפל ליד האוטובוס ובנס לא נהרגנו.