זיכרון מבנו רוני, מסיפורי משה.

יום הכיפורים 1973 , יום קדוש, ישבנו אני ואבי בבית הכנסת בר"ג, כמה דקות לשתיים בצוהרים נשמעה אזעקה עולה ויורדת שמאז מלחמת ששת הימים לא שמענו.

אבי משה אוסף אותי לחיכו ואומר לי: "בוא, יש מלחמה".

רצנו הביתה, אבי תוך דקות ארז תרמיל, לבש מדים ויצא מהבית לנקודת האיסוף .

כחודשים לא ראינו אותו.

הוא התקשר לטלפון הנייח מידי פעם, ואמר כי נמצא באזור התעלה ומשם יורדים לשארם ולאבו רודס.

לימים ראינו גם תמונות של פריסת מערך הנ"מ ליחידה שלה השתייך, תותחים 20 מ"מ. לימים גם הבנו כי כוחות צה"ל באזור ספגו אבידות מחיל האויר המצרי, ולכן נפרסו תתוחי נ"מ כנגד חיל האויר המצרי.

בתום המלחמה חזר בשלום.