הייתי אחד הקשרים של דני מט. כמה ימים אחרי הצליחה אנחנו עוד עברנו את התעלה בסירות גומי.

באחד הלילות היתה התקפה של קומנדו מצרי על רמפה "ז' סגול" שכבר היתה כבושה ומוחזקת ע'י החטיבה שלנו, חטיבה 55. המצרים היו עם מיטב הציוד, בייחוד ציוד ראיית לילה.

הציוד שלנו ביום כיפור היה כזכור לוקה בחסר מאוד.

מפקד המוצב/הרמפה הזמין הפגזה ארטילרית על המוצב. זה הצליח וכשהגענו בבוקר היו בשטח של הרמפה כ-40 גופות של לוחמים מצרים.

בפלוגה שהחזיקה ברמפה היו שני הרוגים, אחד מהם אורי מימון חבר שלי.

פתאום אחד ה'גופות' התחיל לזוז. פצוע קשה. אחד הקצינים הציע לירות בו 'מתוך רחמים'.

דני מט, המח'ט, שלח חוליה של ארבעה חיילים עם אלונקה להוציא את הפצוע ולתת לו טיפול רפואי. זה כמובן בניגוד גמור למה שארע כמעט חמישים שנה אח''כ, עם אלאור עזריה.