יום אחרי הקרב ההוא (10.10.1973) הפציע שחר על עמק-הדמעות העשן והמוכה.

הבוקר היה מעורפל וחכלילי, וקרני השמש בקעו אך בקושי בין צלליות של טנקים פגועים, של משאיות שעדיין בוערות, של נגמ"שים הפוכים או כאלו שננטשו.

עמדנו על הרמפה, צופים מזרחה אל שדה הקרב הגדול הנפרס לנגדנו, והשמש מהתלת בנו.

תנועה חשודה נראתה ממרחק כמה מאות מטרים, טנדר כחול עצר ליד טנק סורי פגוע ומישהו ירד ממנו וטיפס על הטנק ההוא.

אמרנו לעצמנו, נירה לעברו או שלא? והחלטנו להמתין.

הדמות חזרה אל הטנדר שהמשיך בנסיעתו ושוב עצר, ופעם נוספת יצאה הדמות וטיפסה על טנק אחר וכן הלאה.

חיכינו וחיכינו. הדממה החרישה את האוזן והדי הקרב ההוא נמוגו כלא היו.

אין צרחות, אין בהלה, אין פקודות מבוהלות בקשר, אין רעמי פגזים או צלצולי תרמילים שנופלים מהסדן. אין טרטורי מקלע. רק שקט שחורך את הנשמה.

הטנדר נע לעברנו ונדרכנו.

הטען-קשר משחיל בזריזות פגז מעיך לסדן והתותחן מתחיל לסובב את תוף הטווחים ולכוון.

"חדל!", נשמע קולו הפוסק של המפקד בקשר פנים.

דקה או שתיים עוברות, קולות בעברית נשמעים מן הטנדר. יוצאים החוצה מהתאים וצופים. איש מוזר לבוש מעיל כחול כהה מתקרב אלינו, מדדה קצת. מאיר הר-ציון.

הוא מטפס בקושי על הטנק שלנו, שולף כמה קופסאות סיגריות סוריות שבזז מן הטנקים הפגועים ואומר בקולו הצרוד: "כל מה שעשיתי אי פעם בחיי, במלחמותיי, בחלומותיי, לא מגיע לקרסוליים שלכם".

נתן סיגריות, טפח על השכם והלך.

לפני הצהריים הגיע הסמג"ד. ירדנו מן הטנקים והתקרבנו אל הוד מעלתו. כטירונים שעד אתמול נרעדו למראהו, אנו עונים לשאלותיו וחשים קירבה גדולה. אחים לנשק.

הוא מגולח למשעי, כאילו יוצא לחתונה או לטקס רב רושם. רק הסרבל המטונף שלו מסגיר את המלחמה.

אוסף אותנו ואומר: יאללה חבר'ה, להתגלח, מצידי אפילו במי הג'ריקנים, להחזיר לעצמכם דמות של שריונר, היום מנוחה. מחר נכנסים, מחר מתנקמים.

אינני זוכר את המשך היום, מה שבטוח, אני לא התגלחתי.

גילוח וצחצוח לא יקרצפו את חיי. דבר לא יוכל להעניק סמליות רבה יותר לטנקיסט שחווה את "העמק".

יום אחרי האתנחתא ההיא (11.10.1973) אנו מתחילים בתנועה. אני נוסע אחרי הטנק שלפניי, עיניי בולשות בדרך המאובקת מבעד לאפיסקופים והשמש נכלולית כתמיד.

נראה שזהו יום יפה במיוחד, יום המעבר להתקפת נגד. אני חולף על פני בתי הכפר בוקעתא, לא רחוק מהם נתקלו חיילי סיירת 7 במארבים ובאש קומנדו סורי שהסתתר בין הכרמים וקטל בהם עד שחוסל.
גם זה היה לפני יומיים. המון דברים קרו לפני יומיים.
בכלל, אני מוצא עצמי בימי מגפה אלו קורא המון על המלחמה. אני חוזר אליה בגדול, רואה סרטוני יוטיוב, שב ומעיין בוויקיפדיה, סיני ורמת הגולן, חוזר וקורא בספרים.