ביום השני למלחמה התנדבתי לגד"סר 582, חטיבה 317.

תוך כדי התארגנות, עשיתי היכרות עם יצחק קשב שהיה קצין בדרגת סר"ן - וממנו הבנתי שגם הוא התנדב ליחידה. מתל נוף ירדנו בטיסה לרפידים ומשם לחולות המיתלה.

מפקד היחידה, נתן שונרי, בעזרת חבריו מיחידת 101, הצליחו לשכנע את אריק שרון שידאג לנו לתעסוקה וכך קיבלנו אישור לתפוס שישה זחלמי"ם מיחידת חרמ"ש ויצאנו לעבר התעלה כשאנו מפלסים את דרכנו בין רכבים וטנקים פגועים ונטושים.

ככל שהתקדמנו לעבר "החווה הסינית" ההפגזות עלינו גברו והטנקים שלפנינו נפגעו.

לפנות בוקר הצליחו טנקים בודדים לפרוץ פנימה ואנחנו אחריהם. התברר שהדיווח על חוליות ציידי טנקים מצרים שאנחנו אמורים לחסל כדי שלא יפריעו לצליחת התעלה התרבו והפכו לדיוויזיה.

אש התופת והסאגרים שנקלענו לתוכה פגעה בזה אחר זה בארבעה זחלמי"ם שמאחורינו ונותרנו שניים, בראשון מפקד היחידה נתן שונרי, ובשני מ"פ יחידת החבלה המוצנחת עמיאל אקסלרוד, יצחקי, אני ועוד מספר לוחמים.

כשהאש נפסקה סביבנו עצרנו, ויצחקי דאג למקם את הלוחמים בצד הדרך רחוק מהזחל"ם. אני, שהבנתי שללוחמים נגמרה התחמושת, רצתי בחזרה לזחל"ם ופרקתי ארגז תחמושת ללוחמים. בפעם השנייה תוך כדי התעסקות עם ארגז תחמושת נוסף עלה השחר ואיתו מתפזרים ערפילי הבוקר.

מהגבעות יורדים לעברנו מאות חיילים מצרים תוך כדי ירי, נפגעתי מכדור שחדר מהגב לבטן ונמרחתי לקרקע. בניסיון להתרומם, ראיתי חייל מצרי יורה אר.פי.ג'י לעבר הזחל"ם. הוא מחטיא, ורסיס מפלח את ידי, שובר כמה צלעות וחודר לריאה.

לוחמים עוברים אותי ורצים לעבר הזחל"ם. הבנתי שמצבי עגום כשלפתע יד מושטת וגוררת אותי תוך כדי צעקות לזחל"ם שיעצור. זה היה יצחק קשב. בניסיון להטיל אותי לזחלם יצחק נפגע מכדור וניזרק עליי.

בזמן שנפגעתי ושכבתי על הקרקע, מסתבר שהזחל"ם שלי בפיקודו של עמיאל אקסלרוד חזר אחורה לנסות ולהציל נפגעים, נפגע אף הוא, ועמיאל נהרג.

אני לא יודע אם הצלחתי ולו במעט להמחיש את עוצמת הגיהינום שבו היינו שרווים כדי שתבינו עד כמה יצחקי היה גיבור, אנושי ודמות למופת.

עצם העובדה שבכאוס ששרר סביבנו, מי שנשאר בחיים ניסה למלט את נפשו, רץ לעבר הזחל"ם היחיד שנשאר בשטח, עבר לידי ולא עצר להגיש עזרה ורק יצחקי סיכן את חייו כשנעצר הושיט את ידו וסחב אותי באיטיות לבדו שבמהלכה הוא נפגע וניפצע.

בשנת 2001 יצחק נפטר, אני כואב ומצטער שלא הצלחתי לפגוש אותך יצחקי ולהגיד לך תודה על שהצלת את חיי. יהי זכרך ברוך.