חלום בלהות חציית התעלה, במלחמת יום כיפור

האוגדה של אריק שרון חצתה את התעלה, אתם חוצים אחריה – מכשיר הקשר שמולי פוקד. אנחנו בתוך טור אינסופי של כלים, טנקים ונגמשי"ם וגם טרקטורים.

אנחנו בנגמ"ש הפיקוד, איתנו בנגמ"ש, אביגדור המג"ד, ישראל הקמב"ץ, קשר, לוחם נוסף ונהג. התנועה לכיוון התעלה מתנהלת באיטיות רבה, הטור מטווח, הפגזים נופלים, וגם פוגעים, ואנחנו עוקפים את כלי הרכב שנפגעו, לא נעצרים להעניק סיוע.

יש לנו מטרה – להגיע אל אדמת מצרים, ובכך להכריע את המלחמה.

- ששון, מה עם החלבה? –

אביגדור המג"ד קורא אלי.

בכל ימי המלחמה, אכלנו חלבה. הייתי מוציא קופסאות חלבה, שהיו בתוך מנות הקרב, פותח אותן עם פותחן שהיה לי בכיס, מעביר לאביגדור, ופותח עוד אחת ועוד אחת לשאר אנשי הצוות.

היינו חופרים בתוך הקופסה עם המכסה של הקופסה. בדיעבד הבנתי, שחלבה מעניקה אנרגיה מיידית, וזה מה שהיינו זקוקים לו, אחרי ימים ארוכים של ערות.

בדיעבד גם הבנתי, שהחלבה הזאת הרסה לי את השיניים. אנחנו עולים על דיונה מוגבהת, וצופים על מתחם הצליחה.

אני צופה במחזה שנראה כמו חלום בלהות.

גשר הדוברות היה על המים, וכלים נעו עליו באיטיות, טנקים ונגמשי"ם. אנחנו ממשיכים לנוע ומגיעים אל גשר הדוברות. אני מביט אל המים משמאל ומימין, יש שם טנקים שנפלו למים, נראים טנקים ישראלים.

אני גם רואה גופות של חיילים ישראלים צפות במימי התעלה. אנחנו לא יכולים להעניק כל עזרה.

הגשר מטווח ומידי כמה שניות נופל פגז. זהו בדיוק הזמן להתפלל, שלא יפול עלינו פגז מצרי.

בשמים עשרות מטוסים, שלהם וגם שלנו, מידי כמה דקות מטוס נפגע ומתפוצץ, שלהם וגם שלנו. אנחנו ממשיכים לנוע, יש לנו משימה, להגיע אל אדמת מצרים ולהכריע את המלחמה הזאת.

ממשיכים לנוע, עוברים את הגשר ומגיעים אל אדמת מצרים, ארץ גושן, שם היו אבותינו עבדים. הנוף מתחלף לטרופי טיפוסי, אדמה לא מדברית, וגם עצי בננות.

קפיצת זמן – 1977, סאדת מגיע לישראל ופותח בשיחות שלום עם ישראל. ברור לכולנו, שהכניסה שלנו לתוך מצרים הייתה המניע, ליוזמה הזאת של סאדת.

בלי המבצע הזה, זה כנראה, לא היה קורה.