ערב יום כיפור 1973 המורה להיסטוריה ,עידו היה שמו, בפתח הכיתה בדרך הביתה עצר אותי ואמר לי "קיטו, זהו יום כיפור הראשון שלך במדינת ישראל אליה עלית, תחווה אותו...תחוש אותו.. תתמסר אליו..."

יממה מאוחר יותר...תופת.. פחד... אזעקות שתחילה חשבנו כמו רבים מבין העולים במרכז הקליטה קשורות ליום כיפור...

במהרה הוסבר לנו בדרך למקלט שפרצה מלחמה...

זוכר את תחושת אי הודאות...חוסר היכולת להבין...החושך בשעות הלילה.. רחובות ריקים...ורגע אחד שאזכור לעד... שעות הערב... האפלה...חדשות מדאיגות משדה הקרב...

השעה שש או שבע בערב...טרוד ועייף כנראה נרדמתי על מיטתי בדירה הקטנה במרכז הקליטה.. לתוך השינה חדרה מנגינה ומילים בעוצמה עולה ועולה כנראה מחלון חדר סמוך וזכור לי כמו היום שהתעוררתי על רקע שירתו של דודו זכאי (לא הכרתי את שמו אז) למשמע השיר "ארץ ישראל יפה..ארץ ישראל פורחת.."....

זוכר שהתעוררתי מבוהל ומבולבל אך למרות שלא בטוח שהבנתי את כל מילות השיר היה זה רגע מכונן אשר נחרט בזיכרוני כי בדרך פלא ,אין לי הסבר אחר, למרות הבלבול והבהלה שבתחילה רגע זה והשיר שברקע הפכו נער עולה חדש לנער ישראלי...

מאותו הרגע הכל נראה שונה.. הרגשתי חלק, הרגשתי מחוייב...מגוייס...ידעתי והבנתי בוודאות שמדינת ישראל הוא מקומי בעולם...

50 שנה אחרי...חבר קיבוץ ותיק (יפעת) אישה נפלאה...ארבעה בנים, ארבעה נכדים, שירות צבאי כחובש קרבי...26 שנות מילואים, מחנך נוער, ואפילו שדר כדורסל בגלי צה"ל שנים רבות...

והכל החל וקרה בערב אפל במהלך מלחמת יום כיפור בחדר קטן במרכז הקליטה בצפון תל אביב כאשר שינה עמוקה וטורדנית התחלפה בהתעוררות על רקע דודו זכאי וארץ ישראל יפה.. וגם פורחת...

אשרי המאמין...(למרות המועקה של ימים אלה של שנת 2023)