- ד׳׳ר חיים אילוז אילון
בלוזה 1972-1975 - חטיבה מרחבית 275- פלחי׳׳ק 211 אלחוטן מעוז "טרקלין" במלחמה

התגייסתי לצה"ל בפברואר 1972 ומוינתי לחיל התותחנים בקו הראשון שלי בסיני בגדוד 404 הוביצר.
חליתי בצהבת ומיד עם החלמתי נשלחתי לקורס קשרים בצריפין ומשם בדרך לא דרך הגעתי בתחילת 1973 לבלוזה לחטיבה 275 ושם כקשר מעוזים.

עד המלחמה (כשנה) עשיתי את קו המעוזים עם יציאות של שלושה שבועות בקו ועשרה ימים בבית כשהזיכרון שלי את בלוזה הוא כמקום שכיף להיות בו .

שיגרה זו נמשכה עד ליום שלפני יום כיפור כשהגעתי לבלוזה לאחר חופשה רגילה והוחלט לשלוח אותי למוצב טרקלין שהיה על קצה הציר של מוצב בודפשט על המים. מקום פסטורלי ומבודד.

מוצב טרקלין לא היה מאויש תקופה ארוכה ולכן ביחד עם כעשרה מילואימניקים מהחטיבה הירושלמית שהגיעו לאייש את כל הקו לקראת חודש החגים, נשלחנו למוצב על מנת לאייש אותו.

בדיעבד זה מה שהציל את כולנו מאחר והיינו אמורים לרדת למוצבים בגזרה הצפונית. יצאנו בשני רכבים מבלוזה ולאחר נסיעה של כמה שעות הגענו למוצב טרקלין ולאחר שבדקנו שהוא פנוי נכנסנו להערכות במקום.

למחרת , בשבת בבוקר השישי באוקטובר, התעוררנו ליום יפה ושקט עם ים רגוע והתחלנו לארגן ארוחת צהרים בשלווה כאשר בשעה עשר בבוקר המח"ט עלה על הרשת והודיע לנו שלקראת השעה שש בערב תיפתח מלחמה וכי עלינו להערך לכך.

אני זוכר כי הבשורה נשמעה לנו הזויה מאחר והכל היה כל כך שלו ופסטורלי.

רשת הקשר שהיתה מאוד שקטה עד לרגע זה החלה לפעול בתדירות גבוהה כאשר האווירה החלה להיות מפחידה בניגוד לשקט הפסטורלי.

מפקד המוצב נתן הוראה לעלות על מדים ולאייש את העמדות של הש.ג. מול הים ולקראת השעה שתים בצהרים עלה שוב המח"ט על רשת הקשר והודיע לנו שהמלחמה הוקדמה לשעה שתיים בצהרים.

בעוד הוא מדבר התחלנו לשמוע את קולות הנפץ של אש נ"ס (נגד סוללה) שירדה על כל המוצבים, ובשלב זה מטוס מצרי בודד הגיע מכיוון הים (פורט סעיד) להפציץ את המוצב. ירינו לעברו בכל הכלים שהיו ברשותנו. מה שמזכיר לי עד היום את הסצנה בסרט של לואי דה פינס שמנסה ליירט עם רובה מטוס גרמני מעל צרפת.

לשמחתנו, אנחנו לא היינו המטרה שלו והמטוס חלף פנימה לכיוון בלוזה, כשהוא מתעלם מאתנו.

הופתענו מדוע אין מטוסים שלנו שיפילו את מטוס האויב ורק לאחר מכן הפנמנו שלא נקבל שום סיוע אווירי או כל סיוע אחר.

בשלב זה רשת הקשר קרסה מקריאות העזרה והפחד ששמעתי מחבריי האלחוטנים במעוזים.

זכורות לי מילותיו של אחד מחבריי האלחוטנים שצעק בפחד שנכנסים עם להביורים למעוז ואז השתתק.

היה מפחיד מאוד וחששנו שגם המוצב שלנו ייפול לכן התחלתי להשמיד את כל הציוד