כל כך הרבה קצינים זה היה מעבר ליכולתי הרומנטית.

בסך הכל חשקתי בקצין אחד מתוק. לאן שלא הבטתי נתקלתי בקצין, הם גדשו את חדר האוכל של החטיבה במדים המגוהצים, הנקיים ובדרגותיהם היפיפיות על הכתפיים.

שעת ארוחת הסעודה המפסקת לפני הצום הגיעה. אווירת מלחמה קלושה הייתה ב״כל קוץ במדבר פרח״. תשאלו את גולדה מאיר אם בערב יום הכיפורים העסיקה אותה המלחמה בזמן הכנת המרק במטבחה המפורסם

או את משה דיין, שבוודאי מצא מצע טוב להעביר את הלילה.

כ-2,600 הרוגים ובן דוד אחד אהוב ויקר ביניהם וכ- 7,000 פצועים.

כל המתים יעידו על כך שהם לא עניינו אף אחד. כשפסעתי לחדר האוכל בחטיבה 14, לבשתי את שמלת המיני הירקרקה המקסימה, מתנת הגיוס מדודתי , מעשה ידיה המגויידות , בעלת השרוולים החמודים, שחשפה את הצוואר השזוף מחום המדבר והרגליים השזופות ( אחת מההנאות שלנו הבנות, הייתה להשתזף)

באותו הזמן לא ידעתי שזו הפעם הראשונה והאחרונה בה אלבש את השמלה הירקרקה וכל רכושי החדש שנקנה לקראת הגיוס יישאר בסיני וחיילים מצריים אולי נהנים ממנו עד היום.

האם הגיעו עד מגורי הבנות? הרגשתי טוב בדרכי אל הארוחה המפסקת. בחדר האוכל התיישבתי על יד דולי בה נתקלתי לראשונה בבסיס. תוך חמש דקות הבטיחה לי שבסוכות תקח אותי לתעלה, למעוזים , כדי לפגוש את החיילים שם.

הסתנוורתי מסיפורה על הכיף של הבנות המבקרות בתעלה. ״בואי נסע מחר״ ״ לא, לא זה יום כיפור, ביום כיפור לא נוסעים״... בבוקר למוחרת הציע לי המפקד לאכול. ביום כיפור לאכול? הרי מגיל עשר פצחנו החברות בצום הדוק כאילו מבית דתי אנו.

״אולי תפרוץ מלחמה, כדאי שתאכלי״....

מלחמה????

בערך בשעה שתיים , חלפו המטוסים המצריים מעל ראשי. מכל המשרדים החלו לצאת הבנות כמו ג׳וקים בשעת לילה מאוחרת, בריצה מטורפת לעבר הבונקר הגדול שהיה בנוי היטב ושימש כביתן הבנות .

אני נעמדתי כנציב מלח. השמים היו כחולים, השמש לא העיקה, האוויר צלול ונקי, ההרים מסביב נדמו כגבוהים וחומים יותר.

ביתני העץ הקטנטנים והמתוקים של הבנות ביצבצו מרחוק. החול הלבן - זהוב שאין שני לו, התמלא בטביעות רגליים של בנות הנסות בבהלה. תוך מספר שעות התמלא הבונקר בסיפורים על החיילים שלנו במוצבים, הזועקים לעזרה ומתחננים על חייהם.

כן כן אותם החיילים שהייתי אמורה לבקר בסוכות. ו... הסתבר שמלחמה אינה משחק ילדים, קצינים הם לא רק מושא רומנטי של בנות צעירות המתחרות מי תתפוס את הכי חתיך שלה.

הם גם דרך אגב יוצאים למלחמה.

יהי זכרם ברוך של בן דודי האהוב, של חיילי חטיבה 14 וכל אלפי החיילים שנהרגו ב למה הארורה הזו.