מתחילים שיגרת מלחמה, מטוסים שלנו נכנסים להפציץ במצרים, הם נכנסים לתוך הואדי נמוך, קרוב לעמדה שלי.

מנפנפים בכנפיים שלא נטעה בזהות, וחו"ח נירה עליהם בטעות. ואנחנו צופים בהם נכנסים, רואים את השמים מתמלאים בטילים נגד מטוסים מצרים, ואתה מתחיל לתהות כמה מטוסים שלנו יחזרו מהתקיפה אם בכלל.

והתמונה עצובה.

והתמונות קשות, אתה שומע ברשת הקשר שהזחל"ם של אלוף מנדלר נפגע והוא נהרג.

אתה רואה את תמונת הקרב מההר.

והחששות ממלאים אותנו. למה אנחנו חיילים שעומדים בקו הראשון עם רובי צכ'י, רובה FN ותת מקלע עוזי, מתים מכפור שאין לנו מעילים וציוד נדרש, אבל ברדיו שומעים את עוזי פוקס שר "שלחי לי תחתונים וגופיות, כאן כולם כמו חיות,נלחמים כמו אריות המורל גבוה"

כן היינו צריכים ציוד להחלפה, גרביים שלא חלצנו את הנעליים ימים רבים.

והלילה יורד ונקודה זוהרת מתקרבת באופק, איטית אבל מאיימת, מייד דיווח שזה קלט מטוס ללא טייס טעון חומר נפץ שמתבייט על מטרה.

המסול צועק פולק תירה.

והפגזים הנותבים יוצאים המקנה, אך לא מגיעים למטרה, שטסה מעבר לגובה יכולת התותח. ואנחנו מתבאסים שלא פגענו, ולצערנו שומעים שהקלט פגע ביב"א ליד רפידים וגרם נזק, ויש הרוגים מיחידת הל"א.

ימי המערכה מלווים כל היום בכוננות נגד תקיפות מטוסים עויינים, ו 2 מטוסי חיל אויר חגים מעלינו ללא הרף בהגנת שטח על הלב של סיני, זה המתחם שעליו אנחנו מגינים.

שעות אחר הצהריים השמש מול העניים, אני יושב בעמדת הכוון בתותח, לפתע מקבלים מיידי. 4 מטוסי אוייב בשעה 1 .

המעכן נועל, אין אישור ירי, כי מטוסי חיל אויר מעלינו. עוברים לירי ידני. והמטוסים צוללים לעברנו, לעבר הואדי, הגובה מתחיל לאיים, אתה שומע את רעש המטוסים. ואתה נעול על אחד המטוסים. ולפתע הוראת פתיחת אש..

תותח ה 40 מ"מ רועם, 2 מטוסי מיג נפגעים מידית מאש כוחות הנ"מ שלנו.

2 הפנטומים שהיו באויר שוברים סלטה באויר., ונכנסים למרדף אחרי 2 המיגים הנותרים שנכנסו לואדי 4 דקות, ו2 המיגים מופלים.

כחייל נ"מ זוהי טבילת אש אמיתית, הרעש של המטוסים המתקרבים, הפצצות מסביב, כולם מסתתרים, ואתה זה שצריך להפיל אותם לפני מעורבות מטוסים שלנו