זאב פרנס מספר; ״פילמוס לוקח שמאלה״ (חוד החנית; חטיבה 55; פלוגה א׳, גדוד 71)

כמעט שבועיים של מלחמה ועוד לא עשינו כמעט כלום. והנה, לאחר מאמצים ודרך לא דרך, קיבלנו זחל״מים. בשל מיעוטם, כל מחלקה קיבלה רק אחד וצריך היה להחליט מי עולה בדרך לצליית התעלה ומי נשאר לשלב השני.

כולם רצו להשתתף.

המשימה הייתה ״פשוטה״: לעבור במרחב שבין שתי ארמיות מצריות; להגיע לתעלת סואץ; לחצות את התעלה בסירות גומי; להוות ראש גשר לכוחות הבאים על ידי תפיסת רמפות בצד המצרי, ולהבטיח חציית התעלה ליתר הכוחות.

אברהם לוי חברי מהמושב, לא יצא איתנו והוא נפרד ממני במחשבה ששוב לא ניפגש לעולם. על הזחל״ם, שמיועד ל-10 לוחמים עלינו 25: 23 מלוחמי הפלוגה, הרצל הנהג שהגיע מהשיריון ומשיט סירת הגומי משייטת 13.

חלק ישבו על המנוע, אחרים בסירת הגומי. בדרך פגשנו רכב של גל״צ וניסינו להתעדכן מה קורה. הכתבים אמרו לנו ״אתם החדשות והתקווה״.

לילה. ציר טרטור. כביש אספלט צר. משמאל ומימין מערכים מצריים צפופים. מסיפון הזחל״ם צעקנו להרצל ״עצור״ או ״תן גז מהר״ כשראינו את שובלי הסאגרים בדרך אלינו.

באחד מתמרוני ההתחמקות ירדנו לשולי הכביש והזחל״ם שקע. תחת אש חילצנו עצמנו והמשכנו לנוע לכיוון התעלה.

השיירה התפרקה. החוד לא נראה יותר.

אנחנו הפכנו לחוד השיירה. התקרבנו לצומת שבו בער זחל״ם שנפגע מסאגר וכל לוחמיו נהרגו, בהם דוד ואזה מעין חרוד.

ארבע שנים קודם לכן, בקרב על האי גרין במלחמת ההתשה, נהרגו אחיו דני ואזה וחברו הקרוב חיים שטורמן. מפקד הזחל״ם, המ״מ דני פילמוס מקיבוץ כברי התלבט אם לקחת ימינה או שמאלה.
הוא חשש שמא זה איננו הצומת הנכון.

מאחורי גבו מאות לוחמים ועל כתפיו נחה לפתע האחריות לגורל מבצע הצליחה כולו.

רק להחליט אם זה הצומת הנכון. לא יותר.

אחרי כמה שניות של שקט פילמוס אמר ״הרצל שמאלה״. אחרינו נסעה השיירה כולה בדיוק אל נקודת הצליחה המתוכננת.

40 שנה אני מהרהר איך היתה מסתיימת המלחמה הזו אם בלהט הקרב וההתרגשות, היה פילמוס המ״מ טועה, לוקח ימינה ומוביל את כל טור הצולחים אל החווה הסינית ואל עיבורה הקטלני של הארמייה השלישית.