יד הגורל או יד ה'

אני חייל בחיל שריון בתפקיד תותחן טנק (שרמן).

במוצאי יום כיפור גויסתי למילואים. בשיבוץ שלי בטנק קבעו שאני מקלען. ושיבצו מישהו אחר כתותחן.

ברצוני לציין שאני איש שמאמין בגורלו לכן לעולם לא דחיתי התייצבות למילואים מתוך אמונה שלמה שזה הזמן שנועדתי לשרת את המדינה ואם חלילה נגזר עלי שיקרה אסון כלשהו זה הגורל וזה הזמן וזו גזירה משמים.

באותו יום פנה אלי איש הצוות ששובץ כתותחן וביקש שנתחלף (הוא הכיר אותי כתותחן מתוך שרות באותו גדוד בסדיר) כי הוא לא מזמן עבר ניתוח שבר והוא לא יוכל למלא את תפקידו כתותחן כפי שצריך. בניגוד לקונצפציה ולאמונה שלי הסכמתי מתוך התחשבות להתחלף אתו. שאר אנשי הצוות לא הכרתי קודם לכן.

לפני כל יציאה לפעולה או לקרב תמיד שיננתי את מזמור תהילים "מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר....." וביקשתי אם נגזר עלי למות מבטחי בה' רק שלא אהיה נכה שאהיה עול על משפחתי וילדי.

עלינו לרמת הגולן כעבור כמה ימים קיבלנו כל הפלוגה לרדת לדרום רמת הגולן להילחם באחד המובלעות הסורית.

לא הספקנו להסתער נשמע קולו של הסמ"פ המודיע כי בין העצים המפוזרים יד מערך של טנקים סוריים איך שנשמעה ההודעה בקשר חטף הטנק שלנו שני פגזים אשר פגעו בטובה של הטנק כתוצאה מהפגיעה נהג הטנק נפגע בחזה מרסיסים, אני נפגעתי ברגל ובברך, (אושפזתי ונותחתי בבית חולים פורייה ולאחר מכן עברתי לבית חולים הלל יפה, לא נשארה לי כל נכות ב"ה )

הטען קשר ומפקד הטנק יצאו ללא פגע, המקלען שאני החלפתי נהרג. זכרונו לברכה. לצערי אינני זוכר את השמות של חברי הצוות (כיום אני בן 85) אך בכל יום כיפור אני נזכר בנס שקרה לי. ומודה לה' על כך.

כמובן המשכתי לשרת בשריון עד שחרורי מהשריון אך המשכתי לשרת במילואים בחיל המודיעין כ- חמש שנים נוספות (אני דובר ערבית) על לשחרורי סופית

זה הסיפור שרציתי לשתף אתכם.