יום שישי 5/10/1973, ערב כיפור, מחנה "בזק", בי"ס למכי״ם של חטיבת גולני שהיה ריק מחיילים,למעט כיתת שומרים שאיבטחה את המחנה וסמלי מבצעים תורנים שנשארו.

כל חיילי הגד׳ יצאו לחופשה והיו אמורים להיתכנס ביום ראשון 7/10 בפארק הירקון לכבוד כנס 25 שנה להקמת חטיבת גולני.

אני שימשתי כקמב״ץ הגדוד והייתי זה שנמצא בקשר עם אג״ם הפיקוד בכל הנושאים המבצעיים. בשעה 12:00 בצהריים,דקה לפני שעזבתי גם אני, נקראתי למבצעים לטלפון מהפיקוד. ׳תחזיר מיידית את כל חיילי הגד׳ לבסיס, הוכרזה כוננות!׳ בגולני לא שאלנו שאלות, ניתנה פקודה - מבצעים!

עד חצות הלילה כל חיילי הגד׳ שבו לבסיס.

שבת בבוקר ערכנו מסדרי כוננות לבחון כשירות וגם אז אף אחד לא העלה בדעתו שאנחנו לפני מלחמה...

המג״ד, דובי דרור ז"ל, איש ״ספרא וסייפא״ היה מפקד יוצא דופן, דוגמא ומופת ללוחם ללא חת, נמרץ, קפדן, אמיץ, היה באותה עת בקבוצת פקודות ב״פילון״. כשנה לפני פרוץ המלחמה מוניתי על ידיו לקמב"ץ.

היתה בינינו מערכת יחסים מיוחדת, עשינו ביחד לילות כימים, בפעילות מבצעית ובתרגילים, תמיד ראה ודאג עד לאחרון החיילים.

בשבת בצהריים נודע לנו משידורי ה-BBC שפרצה מלחמה... אחה״צ קיבלתי הוראה להניע את הגדוד לראש פינה. הדרכים היו סתומות בשיירות של כלים שנעו לכיוון צפון. בחצות הלילה הגענו לראש פינה.

הקולות שבקעו ממכשירי הקשר לא השאירו מקום לספק. קרבות מרים, נפגעים רבים הורדו מהרמה ועברו בראש פינה בדרכם לבתי החולים..

מהתדרוכים הראשונים שקיבלנו הבנו שאנחנו מיועדים לעלות על החרמון ובמבצע מהיר להחזיר את השליטה על ההר לידינו, זאת לאחר שנותק הקשר עם המוצב, כבר בשעות הצהריים של השבת.

ערכנו תדרוכים והקדשנו מאמץ רב להצטייד בזחלד״ים שלא הספיקו לכל הגדוד... דובי המג״ד קבע שאני אמשיך לנוע עם הגד׳ על גבי נ״נ החמ"ל בסוף שיירת הזחלמ״ים.

יום שני 8/10, לאחר המתנה מורטת עצבים ואי-ודאות, מוקדם בבוקר אושרה תקיפת החרמון ויצאנו לקרב... לא ידענו שכח קומנדו סורי המונה 450 חיילים מצויידים היה פרוס על הגבעות מסביב למוצב. בקרב הקשה נפלו בתוך זמן קצר מאוד 24 חללים.

גילויי גבורה ואומץ ליבם של הלוחמים שבראשם עמד המג״ד דובי שנפל בראשית הקרב ילוו אותי עד יומי האחרון...