יום כיפור במושב. אני ילד בן 13, סביבות שעה 17:00, משפחת אלמקיאס ללא אבא שנפטר שנה קודם,
אמא ו- 8 ילדים.

אחי הגדול יוסק'ה כבר משוחרר מסדיר, ומחליט לנסוע ליחידה שלו בסיני. הוא אומר לי, "בוא איתי למחסן לחפש תרמיל לבגדים".

במחסן הוא אומר לי "אני נוסע למלחמה, יכול להיות שלא אחזור הרבה זמן. אתה הגבר בבית, תשמור על כולם ותעזור לאמא".

יוסק'ה נסע ולא חזר חודשיים. התכתבנו בגלויות.

במושב נעזבו שדות ולא היה מי שיטפל, רוב הגברים גוייסו. במוצאי כיפור חיפשו מישהו לתקוע בשופר, כי ציון כהן גוייס ולא היה.

מתנדבים הגיעו למושב לעזור בחקלאות. גם חתונה יצאה מזה - פנינה ראומי התחתנה לימים עם אחד מהם והקימה משפחה. ימים עצובים, מתוחים, מהולים בשמחה ואחריות.