שמי עוזי סמפסון, בזמן מלחמת יום הכיפורים התגוררתי עם משפחתי באשקלון.

למדתי בבית ספר יסודי בית יחזקאל.

באוקטובר 1973 הייתי בן 13, יליד אוקטובר 1960. באותו חודש הייתי אמור לחגוג בר מצווה שכמובן בוטלה, או יותר נכון נדחתה לכמה חודשים מאוחר יותר.

ביום הכיפורים עצמו, בשעות הצהריים הבנו שמשהו קורה. שכנראה פרצה מלחמה.

אנשים פתחו מכשירי רדיו, שברו את הצום, מכוניות ברחובות. אני וחברי לכיתה היינו בתחילת כיתה ח' שבאותם ימים שלפני חטיבות הביניים היינו השכבה הבוגרת בבית הספר היסודי.

אני זוכר שבימי המלחמה שלחו אותנו לגני ילדים וגם לבתים פרטיים על מנת שנחפור שוחות בחצרות הגנים. חפרנו שוחות ומילאנו שקי חול, שאותם הנחנו בערמות לאורך שפת השוחות שחפרנו.

בימי המלחמה היתה מדיניות של האפלה בלילות מחשש לתקיפה של מטוסים. אנשים נדרשו להאפיל את חלונות הבתים, וגם הייתה דרישה לצבוע את פנסי המכוניות בצבע על מנת לעמעם את האור, שלא ייראה למרחוק.

בזמן שלא חפרנו שוחות, עמדנו בצמתים ובצידי הכביש וסימנו למכוניות שפנסיהן לא היו צבועים לעצור בצד - ואז צבענו את הפנסים עם צבע ומברשת. היום זה נשמע הזוי לחפור שוחות או שמישהו יתן לך לצבוע את פנסי הרכב שלו אבל זאת היתה תקופה אחרת של אי וודאות וחשש ממה שיהיה.