הזיכרון הראשון שלי. גיל שנתיים ועשרה חודשים.

אנחנו בדירה של סבא וסבתא בקיבוץ.

אבא מתארגן למלחמה, לובש מדים וכבר יש תיק ארוז. הוא מתכופף אלי ונותן לי קופסת פילם של מצלמה "היסטורית" מסתכל לי בעיניים ואומר: "תשמרי על זה, עד שאחזור".

מלחמה, אנחנו במקלט בית הילדים בקיבוץ. נמצא איתנו כל הזמן תורן. מדי פעם עובר הורה. סבתא באה לבקר אותי ואת בן דודי. מחייכת.

אנחנו ישנים בלולים של הקטנים. קומה שלישית. איך יורדים לשירותים? -"שומר, אפשר לרדת? יש לי פיפי"

יורדים מלמעלה כמו קופים קטנים. איפה אמא כשצריך אותה? הקופסה, איפה הקופסה? אם היא תלך לאיבוד אולי אבא לא יחזור? מצאתי... עוד לילה עבר.

בלילה הבא מריצים אותנו למקלחת בבית הילדים. מתקלחים בחושך. מטוסים למעלה.
קופסת הפילם איתי.

חצי שנה עברה עד שאבא חזר.