אם אני טועה ו / או מכעיס במובא להלן - התנצלותי מראש.

חטיבה 188 הוכחדה ונמחקה בימים הראשון והשני של הקרבות. יתכן ונתקלתי בשרידי אנשיה עשאני מתבונן מצריח הטנק בפנים ועיניים מוכות הלם ואלם משוטטים אבודים במרחב הרמה.

עיקר ריכוז פעולותיה ופעילות מפקדיה ולוחמיה לא זכה למיטב ידיעתי לשום פרסום רשמי ובאילוץ מכך רוכז בספר פרטי לא רשמי בשם "על בלימה".

לא נותר ממנה בעל תפקיד שיילחם על זכותה המלאה להופיע ברישומים הרשמיים כחטיבה שגם היא הצילה את מדינת ישראל - בדיוק כפי חטיבה אחות שלחמה מצפון (בלי להפחית כהוא זה מגבורת המח"ט (שהוענק לו אות הגבורה) וגבורת מפקדיה ולוחמיה של החטיבה אחות.

המכעיס הוא שמח"ט אותה חטיבה צפונית מפקדי האוגדה וכל בעל תפקיד אחר שכחו את חובת הרעות שיש להם כלפי אותה חטיבה (שעם חלק מהם הם צמחו יחד בשריון) שכמעט לא נותר ממנה זכר.

איש לא היה כועס ורק לדוגמה קטנטנה - אם אותו מח"ט של החטיבה הצפונית יותר - היה טורח להזכיר במעמד הענקת אות הגבורה, כי הוא מקדיש את אות הגבורה שהוענק לו גם לזכרו של מח"ט חטיבה 188 ולחטיבה 188, חלליה ולוחמיה. זאת מעבר לפעילויות זיכרון והאדרה נוספות שהיה עליהם לעשות.

לא הייתי שייך לחטיבה 188 אך הייתה לי הזכות לשרת כמט"ק תחת פיקודו של בן שוהם כשהיה מג"ד 53 בקוניטרה (מספר שנים לפני מלחמת יום כיפור). כבר אז למדתי על האיכויות הנדירות שלו כמפקד וכאדם.

כל המובא לעיל מלווה אותי כגלולה מרה עשרות שנים וחבל.