המלחמה שהעירה את ישראל - מלחמת יום הכיפורים

בשנת 1972 נסעתי עם אלי אשתי ואדר, ביתי בת הארבע, לאמריקה . התגוררנו בעיר קטנה בסמוך לגבול הקנדי, ונהנינו מאוד מהחוויה האמריקאית ומהמגורים בקהילה רחוקה.

אולם באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים, ושינתה לנו את התוכניות.

אני ידעתי מיד מה עליי לעשות, והודעתי לאלי וגם לבוס האמריקאי שלי שאני חוזר לארץ כדי להתנדב.

הבוס קיבל זאת בהבנה גדולה, ואפילו תמך באלי בכל התקופה שבה נעדרתי. לאלי ולאדר היה קשה במיוחד, כיוון שעזבתי למספר חודשים, ומכיוון שכמעט ולא היה בינינו קשר בכל אותה תקופה.

מדי פעם שאלה אדר את אלי מדוע לכל הילדים יש אבא, ורק אבא שלה איננו.

ההגעה שלי לארץ היתה מורכבת מאד וכללה מאבק לקבל מקום בטיסה לארץ, אך בסיומה הגעתי לגדוד התותחנים המקורי שלי ואיתו נלחמתי עד סוף דצמבר, כאשר הצלחתי למצוא קצין חימוש מחליף (כידוע, קצין חימוש בגדוד הוא יחיד, לעומת קציני התותחנים הרבים).

מה שלדעתי מייחד את הסיפור שלי, היא העובדה, שלא רבים מהישראלים שחיו בסביבתי, באותה תקופה בארה'ב, התנדבו לחזור לארץ, מיד עם פרוץ המלחמה ללא קבלת צווי קריאה.

במלחמה עברתי חוויות לא קלות, כולל מציאת גופותיהם של אנשי חוליית החימוש שנרצחו ע"י הסורים כשידיהם כפותות.