הייתי שותף ללחימה בנסיון לכבוש את חמוטל ומכשיר ב-20/10/73, החל משעות הבוקר המוקדמות התנהלו שיחות ברשתות הקשר באופן גלוי, מתי, איך ומאיפה תתקיים התקיפה (שערורייה בפני עצמה).

לאחר תקיפה אווירית קצרה ולא מדוייקת וריכוך ארטילרי קצר על היעד יצאנו לכבוש חמוטל. הובהר לנו כי היעד ריק ואין עליו כוחות מצריים. בהגיענו למרכז היעד נפתחה עלינו אש תופת אשר כללה טילי נ"ט ע"י כוחות חי"ר שהתבצרו בשטח המערבי של חמוטל וירי בכינון ישיר וארטילרי של תותחים וקטיושות מכיוון מכשיר אל מרכז רכס חמוטל.

לאחר מספר דקות נפגעו כל הטנקים והזלדות עם כוחות החרמ"ש. אני הייתי מפעיל ה 0.3 (מקל"פ) על הזחל"מ של הסמח"ט של חטיבה 274 סא"ל עקיבא כרמי. הוכוונו אל עבר ה"לפידים" (הטנקים והזלדות הבוערים) על מנת לעזור בלחימה ולסייע בפינוי הנפגעים אשר שכבו בשטח. במקום שרר כאוס מוחלט אנשים ירו מנשקם לכל כיוון וללא הבחנה.

האש שנורתה על חמוטל הן בנ"ט והן בארטילריה מכיוון רכס מכשיר היתה כבדה מאד ובכמויות מטורפות. אספנו את הפצועים וההרוגים על הזחל"מ הן בתוכו והן על גבי מכסה המנוע, כדי שלא יישאר איש בשטח. אגב כל הפעילות הנ"ל התבצעה בעלטה מוחלטת ובדרכים לא דרכים. לצה"ל בקרב זה היו 8 הרוגים ו-20 פצועים. לאחר פינוי הפצועים וההרוגים חזרנו לחלק המזרחי של חמוטל אשר היה מחוץ לטווח ירי הנ"ט. בקרב זה נעשו טעויות קשות מאד, הן בשיחות האין סופיות בקשר, כמות הכוחות בתקיפה היו מעטות מאד ולא מספיקות, ריכוך חה"א היה לא מספיק ולא במקום הנכון, מודיעין על היעד היה לוקה ולא נכון, בקיצור לא היינו מוכנים למשימה.