רס"ן בדימוס דידה מנקין, חטיבה 679

האחות השכולה שתעלומת נפילת אחיה התאום נפתרה אחרי 40 שנה.

באחד הימים, 40 שנה אחרי המלחמה התקשרה אלי אישה בשם בת ציון בכר, אלמנה. היא ספרה שהשיגה את הטלפון שלי מהרב חיים סבתו (תותחן בחטיבה 679 ומחבר הספר תאום כוונות) הוא אמר לה שאולי אפתור לה את תעלומת נפילתו של אחיה התאום נפתלי ישראל ז"ל, היא ציינה שהיא יודעת רק שנפילתו הייתה במזרעת בית ג'אן (סוריה), עדכנתי אותה שהמקום לא קשור לאזור שנלחמתי, וכדי לא לצער אותה אמרתי שאבדוק.

מרסיסי מידע נתקלתי במנחם יעקובי, צלם שעשה סרטון על הכוח שנלחם ב-מזרע'ת בגלל קרוב משפחה שנפגע שם, הוא חיבר אותי לשליש שעסק בבניית הכוח בג'וליס בשם רון קולב, שהיה איתי בקורס קציני שריון, ביחד עם עמוס לוריא ז"ל (שהיה קטוע יד ממלחמת ההתשה ב-1970) וחברו מנחם דרור, הם ריכזו ואספו אנשי צוות ומפקדים שהגיעו מחו"ל וכן לוחמים שנפגעו, חזרו לכשירות והחליטו להשתתף במאמץ המלחמתי, חלקם אנשי פטון שלא הכירו את טנקי ה-צנטוריון.

עד יום שלישי 9/10/73 הכינו 44 טנקים ,זחל"מי פיקוד, רפואה, וכלים נוספים. המג"ד שמונה היה איציק בן ארי שהובהר לו בהמשך בפיקוד צפון שמאחר ואינו טנקיסט אלא איש חי"ר, וחרף ההערכה הרבה שזכה לה בעברו הצבאי, יעבור הפיקוד לקצין שריון מקצועי, סא"ל עמוס כץ היה בהשתלמות ב-ארה"ב חזר לארץ ומונה לתפקיד.

הגדוד נע על מובילים למחנה ירדן ברמת הגולן, טיפלו, חימשו, עשו "תאום כוונות" וניצלו את הזמן להכרות של אנשי הצוותים.

הגדוד פרץ באווירה פסטורלית לכפר הציורי מזרע'ת ביום חמישי והסתבך מאד במהלך הקרב, כוחות תגבור סוריים זרמו לשטח, המג"ד עמוס נפצע, ועמוס לוריא על זחל"ם תפס פיקוד, קרא טוב את מהלך הקרב וחילץ את הכוח ממפולת נוראית, זאב שביט סגן מפקד פלוגה א' נתן פקודה ליוסי כהן להתקדם, הטנק נפגע ו-4 אנשי הצוות נהרגו, אבי ישראלי, רובין אריה, המט"ק יוסי כהן ונפתלי ישראל האח התאום של בת ציון בכר שכאמור נשאה על גבה מטען חורג של חוסר ידע על נסיבות נפילתו של אחיה.

בסרטון "כעוף החול" מספר רוני השליש שהוא ביקש מעמוס כץ ג'יפ עם נהג כדי להגיע לכל משפחות הנופלים, אבל במקרה הזה הייתה תקלה שמוסברת בעומס הנורא שהיה עליו, ומשפחת בת ציון נפתלי נשכחה, אחרי 40 שנה דאגתי להביא למפגש בביתה במודיעין את זאב שביט ה-סמ"פ ואת רוני השליש, ואבן כבדה נגולה מעל ליבה כשהמידע הגיע אליה, היא רק הצטערה שההורים לא זכו להיות במעמד. התברר לי שחוץ מעבודתה כגננת היא גם משוררת.

אני כותב סיפור נוסף שנקרא: בת ציון בכר "צרובת מלחמה". שבו יצאו לציבור 2 שירים מרגשים שכתבה.