תדריך רב משתתפים בשעת בוקר מוקדמת, של כ 40 טייסים ומטוסים מטייסות רמת דוד , פנטומים וסקייהוקים, לניווט נמוך לעורף החזית להשמדת מערך סוללות הטילים נגד מטוסים בצפון תעלת סואץ .

זוכר את הניווט בגובה הגלים מעל הים התיכון מערבה לעורף האויב.

זוכר את הטיסה מעל מאות סירות דייגים מצריות עם מפרשים לבנים, מנופפים לשלום כאילו אין מלחמה, בעוד אנחנו במהירות מטורפת, בדממת אלחוט שקט מוחלט, פרושים לרוחב הלגונות של שפך הנילוס לים התיכון, דוהרים אלי קרב בלתי נודע.

זוכר את המשיכה לתקיפה של המבנים הראשונים - פורצים את דממת האלחוט עם צעקות הנפגעים הראשונים והשמיים מעל מתכסים בפגזי אש נגד מטוסים ושובלים לבנים טילים.

זוכר שאני נוסק בחדות לתקיפת החטף ( חשיפה מזערית) לתוך מסך האש והעשן הפרוש מעלינו מרוכז באיתור הסוללה "שלי", (יעד התקיפה) מתקפל בזריזות בעקבות המוביל , מסביבי אש וגופרית וקולות הקרב והנפגעים בקשר אבל אני מתעלם ומרוכז ביעף, במטרה, בהגעה לנתוני שחרור הפצצות - זוית, מהירות, גובה וכוונת על המטרה, בצלילה תלולה לכיוון האדמה והמירה, גובה 3500 רגל מגיע ואני לוחץ על כפתור שחרור הפצצות

לחיצה ארוכה ונפרד מ 2.5 טון של פצצות המשתחררות בזו אחר זו .

עם גמר שחרור הפצצות המטוס קל ואנרגטי, אני מושך חזק להחלצות מהצלילה התלולה תוך כדי הפיכת הטייה ומצליח לראות את הפצצות פוגעות במטרה ועשן שחור סמיך מעורב בענן אבק עולה מהמטרה, אך מיד הופך הטייה לפנייה הדוקה לצד השני

אני רואה טיל כתף סטרלה חולף קרוב לידי ו"נשפך" כתוצאה מהפניה החזקה אני מרגיש את הדף זרם הסילון שלו שעובר לידי, אך ממשיך בהפיכות הטיה מהירות והנמכה חזרה לגובה הצמרות. אני מזהה את המוביל מצד שמאל שלי ושנינו מנמיכים במהירות לנתיב ההחלצות בגובה נמוך עד לחציית התעלה ממערב למזרח .

בטיסה כל הדרך חזרה לרמת דוד בגובה מעל כל המדינה הקטנה שלנו, ידענו שהשארנו בשטח 6 מטוסים - חברים שנפגעו חלקם נטשו לשבי המצרי ולאחרים לא האיר גם המזל הזה....

המשימה הושלמה כל סוללות הטילים במטס הזה אכן הושמדו אך המחיר יקר. כל הדרך חזרה התנגן על שפתי השיר לו יהי של נעמי שמר. אך המלחמה עדיין בעיצומה ומחירה בחיי אדם הלך והעצים מיום ליום. יהי זכרם ברוך.