ערב המלחמה הייתי מ"מ בגדוד 46, פלוגה א.

התכוננו לרדת לקו כשהחלה הפצצה של שדה"ת בביר תמדה. רצנו לטנקים. הספקתי לירות ממקלע המפקד לעבר המטוסים. היינו בדרכנו לתעלה כשהטנק שלי נפגע ונאלצתי להחליף טנק.

רגעים שלא אשכח - תפסנו עמדות בצד הצפוני של מוצב ליטוף. נשארתי עם המחלקה בפיקודי בחיפוי כששמעתי בקשר את משה זילברברג קורא לעזרה, שהטנק שלו נתקע על סלע והמצרים ירו עליו.
איתרתי את הטנק, טיפסתי ושאלתי את זילברברג - "מה העניינים? מה אפשר לעזור?"

כשהבנתי מה קרה שלחתי את הטען קשר שלי לשמור עלינו מתא המפקד בטנק, ירדתי, חיברתי את הטנקים בכבלים וחילצנו את הטנק של משה. הטנקים של מרדיקס, צופר ואבידן חיפו עלינו כל העת.

בהמשך התארגנו לצאת לצד הדרומי של מוצב ליטוף והמצרים ירו ללא הפסקה. מנוע הטנק הנוכחי שלי נפגע מ RPG, הפעלתי מטפים והטנק דמם.

עמדנו במקום עם טנק מושבת בגלל המטפים. כעבור מספר דקות דווח בקשר שהטנק של ירון מרדיקס, המ"פ, עלה על מוקש.

ירון ביקש ממני בקשר לירות עליו נק"ל ותותחים כיוון שסביבו היה חי"ר מצרי שירה עליו. לא נתן כיוון ומיקום מדויק. עפ"י רעש מנוע הטנק של ירון שעדיין עבד שיערתי את מיקומו ויריתי לכיוונו...

הפסקתי לירות רק כשפסק קולו בקשר...

כעבור כמה שעות הטנק של אבנר עבר לידנו וגרר את הטנק שלי לכיוון תעוז מצווה ובכך למעשה הציל אותנו. עצרנו בדרך לשפוך חול על המנוע הבוער למנוע את פיצוץ הטנק. כשהגענו למצווה הצלחנו להוציא חלק מהזיווד והציוד האישי ואז התפוצץ הטנק וצריחו התהפך.

באותו הלילה פלוגה א' נמחקה. הנותרים הצטרפו לפלוגה ב'.

המשכנו בקרבות הבלימה. נקראנו לעשות מארב לחטיבת טנקים מצרית שהגיעה דרך ואדי מבעוק לכביש הרוחב, לכיווננו, לצומת המיתלה. השמדנו את כח החלוץ שלהם ובהמשך את כל החטיבה.

נערכנו לצליחת התעלה. הטנק שלי פרס זחל על פסי הרכבת לפני הצליחה ולכן לא צלחתי את התעלה עם הגדוד, והדבקתי אותם בהמשך תחת ניווטו של עירא עפרון שהנחה אותי בקשר מהזכרון בלבד (כאילו היה ווייז). תקפנו בסיס טילים, ירו עלינו וטנק המג"ד דוד שובל נפגע. ב

המשך הטנק של זילברברג חטף פגיעה ישירה ועלה באש.

עצרתי לידם והזמנתי אותם "להתארח" בצריח הטנק שלי. נסוגנו וחזרנו לחניון הלילה. בהמשך יצאנו לכביש סואץ קהיר בניווטו של דן שומרון במטרה לכתר את הארמיה השלישית.

כשהתחילה הפסקת האש עברנו לקילומטר ה 101. כעבור כמה ימים, נאמר לי כי מתקרב לעברנו חייל מצרי (לבוש מדי דקרון בהירים) . יצאתי עם הנגמ"ש לעברו ולהפתעתי גיליתי כי "המצרי" הוא לא אחר מאשר אחי אביגדור ששירת בחיל האויר ובא לחפש אותי כי לא שמע ממני כל תקופת המלחמה.