אלעאי אלון
הנחת שדה מוקשים אלעאי אלון
במלחמת יום הכיפורים שירתי כמפקד פלוגה בגדוד הנדסה בגזרת תעלת סואץ. זמן קצר מאד אחרי כניסת/אי כניסת הפסקת האש, קבלתי פקודה להניח שדה מוקשים שקצהו האחד נשען על התעלה ונמשך כשלושה ק"מ מזרחה לתוך סיני
לאורך ציר טרטור ששימש ציר מרכזי בין סיני ובין הכחות שהוצבו ב"אפריקה".
מצפון לציר היתה פרוסה הארמיה המצרית השניה, והיה חשש שהיא תנסה לנתק את הציר ובכך – את כחותינו במצרים. למבצע המיקוש רוכזו כחות הנדסה רבים שחלקו ביניהם את גזרות המיקוש.
בבוקרו של היום הראשון למיקוש הציבה אוגדת השריון כחות לאבטחת המיקוש, ויצאנו, מספר קצינים וחיילים לשטח.
לטובת החפים מידע מיקושי יש לציין כי סדר הפעולות במיקוש הוא כדלקמן: ראשית, קובעים גדר תיל על גבי זויתנים לצד האוייב, לאחר מכן מניחים את המוקשים לפי מרשם מדוייק מאחורי הגדר (לצד כחותינו), ושלישית – סוגרים את השדה בגדר נוספת מצדנו למניעת כניסת חיילינו לשדה.
לא הספקנו לתקוע יותר מדי זויתנים בדיונות עד שהמצרים, שהיו מחופרים בעמדות במרחק של כחמישים מטרים צפונה מאתנו, ירו יריות אזהרה.
ירדנו לשכיבה.
קצין שריון ג'ינג' צעיר, שהוצמד אלינו על ידי האוגדה המחפה, התרומם וצעק אל המצרים באנגלית "הפסיקו את האש, ובואו נדבר." כשנוכחתי שהוא עדיין בחיים, התרוממתי גם אני וחזרתי על ההזמנה בערבית’, ולאחר "מו"מ" קצר ומלא הומור הדדי, נפגשנו.
החמאתי לקצינים המצריים על מבצעם הצבאי, וכבדתי אותם בכמה תפוזים.
הקצין הדובר דרש שנפסיק את עבודתנו, דחיתי את דרישתו ונפרדנו. המשכנו בעבודה, שאליה הצטרף סא"ל גיא יעקבסון ז"ל, מג"ד הטנקים שחפה עלינו, וזא ללא תגובה מצרית.
מיד עם תומה נפגשנו שוב לפי בקשתו, והוא בקש שנאשר לו לקחת טרקטור מצרי שגדרנו בשטחנו, וקבלתי אישור של מפקד האוגדה לאפשר זאת.
מאותו יום, למשך למעלה משבועיים בהם עבדנו בשטח, נהגנו להפגש בכל יום לארוחת בקר על מכסה המנוע של הג'יפ שלי, ולשוחח, תוך הקפדה על בטחון שדה, על כל נושא שבעולם. אנחנו ספקנו ירקות ופירות טריים, והם, שסבלו מחוסר בהם, הביאו שימורים ופיתות.
במשך התקופה לא נורתה יריה אחת בחזית שלנו בעוד שבאחרות נפגעו אנשים משני הצדדים.
שיאה של הרפתקה זו בא כאשר חייל שלנו נפצע ממוקש שלנו, המצרים הגיעו מיידית עם תחבושות אישיות להגיש עזרה ראשונה.
אני מצטער על שלא עלה על דעתי לבקש מבן שיחי דרכי תקשורת אתו, ומאמצי במהלך השנים למצוא אותו נכשלו.
לקחי פרשה זו חשובים לי בתחום המקצועי שלי, אך אולי מן הראוי שיהיו חשובים גם לאחרים, הן בתחום יחסי אנוש והן בתחום יישוב סכסוכים.