הזיכרון שלי מתחיל בלילה שבין השישה עשר לשבעה עשר לאוקטובר 1973.

גדוד 890 בפיקודו של איציק מרדכי נע במבנה גדודי של שני טורי חיילים למשימה שהוגדרה לנו בפקודה כחיסול של חוליות משגרי שמלים וסאגרים.

לאחר צעידה לא קצרה נפתחה לעברנו אש תופת מטווח קצר. הכח בפיקוד איציק מרדכי והפלוגות שהיו בקירבתו השיבו אש והחלו בהסתערות לכיוון הכח המצרי.

הפלוגה שלנו, פלוגה ד' מאי 1973 הייתה בסוף הטור הגדודי ולא הייתה יעילה מבחינת כח אש אשר היה יכול להועיל בירי.

החווה הסינית כידוע הייתה חווה יפנית לניסויים חקלאים באזורי מדבר. בחווה היו תעלות השקיה ובין תעלות ההשקיה היו שוחות גדולות.

כאשר התברר כי הפלוגה לא יעילה בשלב הזה של הלחימה ניתנה פקודה להיכנס לשוחה הקרובה בכדי לתפוס מחסה מאש התופת שירו המצרים. כל פלוגה ד' נכנסה לשוחה הקרובה והמתינה להתפתחויות.

לאחר מספר דקות של המתנה בשוחה כאשר אש תופת שורקת מעל ראשנו פניתי לחברי סמל עוזי מסווארי ואמרתי לו, מה אנחנו יושבים כמו ללא מעש בתוך השוחה? בא נצא ונראה את הקרב מחוץ לשוחה. עוזי התפלץ לנוכח הרעיון המטורף ואמר לי : "השתגעת? עד שמצאנו מחסה ואנחנו יחסית מוגנים"

ואני בשלי, בא נצא מהשוחה, משעמם כאן .

לאחר מספר דקות עוזי השתכנע, לקחנו איתנו שני טילי כתף נגד טנקים ויצאנו מחוץ לשוחה. בסמוך אלינו גילינו את חפ"ק החטיבה עם המח"ט עוזי יאירי והסמח"ט אמנון ליפקין שחק שעמדו בסמוך וצפו בקרב.

לאחר מספר דקות של שהיה מחוץ לשוחה וצפיה בקרב נשמעו בזו אחר זו שתי נפילות של פגזי מרגמה ממש במרכז השוחה בה שהינו עוזי ואני לפני מספר דקות. מהשוחה נשמעו צעקות הפצועים, ירדנו חזרה אל השוחה להגיש עזרה לפצועים ושם גילינו שבמקום בו ישבנו נהרג חברנו הטוב יעקב דבש ז"ל.

את הסיפור המדהים אני לא מעז לחזור ולספר אם חברי עוזי מסווארי לא נמצא בסביבה אחרת כל מי שישמע אותו, יהיה משוכנע שמדובר בשני משוגעים.