היום הרביעי למלחמה. לא הייתי משובץ לשום יחידה, כמו קצינים רבים שהשתחררו במהלך 1972. לא ידעתי למי ולאן לפנות, אך, ביומה הרביעי, של המלחמה, שמעתי שברמלה, בקצח"ר, מתארגן גדוד של קצינים, שלא שובצו. הגעתי לבסיס הקצח"ר, פגשתי חברים, ובין היתר את חברי דרור בן ארויו,( היינו ביחד בקורס קצינים), שחזר לארץ, מטיול בארהב. חויילנו וקיבלנו נשק, ( קלאצניקוב), ואפוד ומחסניות. חילקו אותנו לפלוגות, מחלקות, כאשר דרגת המפ היתה רס"ן, והמ"מים היו בדרגת סרן. ואנחנו הסגנים היינו הלוחמים," חפ"שים". התאמנו להדריך את יחידות צהל בירי בטיל "לאו", שיובא לארץ במסגרת הרכבת האווירית שהוטסה לארץ.

הובלנו לנתבג ועלינו על מטוסי הרקולס, שכבנו מחת לגג המטוס על ארגזי ה" לאו". טסנו לדרום, ( ראס סודר), הטיסה בגובה נמוך בתוך הואדיות, מחשש פגיעה מלוחמי הקומנדו המיצרי ששהו בשטח. התמקמנו וחולקנו לחוליות של שלשה בכל צוות הדרכה. איתי היו דרור וקצין בשם ישראל. הדרכנו גדודי חיר בירי "לאו", עד ששמענו שחטיבת גולני מתכוונת לכבוש את החרמון בפעם השניה. טפסנו טרמפ למנחת ומשם טסנו בהרקולס לארץ. למחרת בבוקר ניפגשנו בביתו של דרור, בחיפה. במדים, נשק וחגור עלינו, תפסנו שלשתינו טרמפים ליער אודם, ( סמוך לבוקעתא). הגענו לתדריך המחט:אמיר דרורי, ושובצנו לכח בה"ד גולני.( אף אחד לא קלט אותנו ולא נרשמנו עי אף אחד.) אנחנו שובצנו בכח החוד, דרור קיבל מאג ואני מספר 2' שלו. בחוד שובצו 13 קצינים וחיילים. עלינו על זחל"מים והגענו על הכביש העולה לרכ"בל העליון. טור הזחלמים נאלץ לעצור היות וטנק הדחפור, שנסע בראש הטור, נפגע מ: r. p. g ותקע את הטור.

ירדנו מהכלים והתארגנו לעלות לרכבל העליון. במהלך ההיתארגנות הודיעו לי שאני לא אעלה בחוד. נפרדתי מדרור וישראל והם התחילו לעלות ( רגלית), ליעד. אנחנו נשארנו תקועים על הכביש, עשינו נסיון לעלות על ההר, רגלית, אך עקב נפגעים רבים, מירי צלפי הקומנדו הסורי, נסוגנו, חזרה לכביש. שם נעשו נסיונות לדחיפת טנק הדחפור, לתהום, עי טנק "שוט" - מתוך מחלקת טנקים, שהיתה חלק מהטור. בנתיים, בחוד שהגיע לרכבל העליון נפצע קצין והוחלט להחזיר את הכוח אל הכוח העיקרי. רביעיה מהכוח, העמיסה את הפצוע על אלונקה והחלו לרוץ בירידה. במהלך הריצה, כשהאלונקה על כתפו, נפגע דרור בבטנו, מירי צלף סורי. הכוח נטש את דרור במקום נפילתו, והמשיך בריצה לכיוון הכוח ולטנק הפינוי. דרור, הושאר לדמם במקום נפילתו ושם מת. ישראל, שהגיע עם האלונקה, חיפש מסתור מאחרי אחד הטנקים. הטנק סובב עצמו בכדי לדחוף את טנק הדחפור לתהום ומחץ את ישראל שנפצע קשה ונשאר נכה. בהמשך נכבש המוצב עי כוחות גולני.

היינו צעירים, טיפשים, "פרילאנסרים" וזו התוצאה המרה.