למדתי רפואה באיטליה כשפרצה המלחמה. גוייסתי לפלוגה שהורכבה מיוצאי יחידות קרביות שונות שלא היתה להם יחידה אורגנית בגלל היותם בחו"ל. מפקד הפלוגה, בחור מקיבוץ נען שעסק בקולנוע. ישבנו כיומיים בסירקין והועברנו להתמקם סביב רפידים, בשוחות אישיות. לאחר יומיים התקבלה פקודת תזוזה, לא נאמר לאן. עלינו על הזחלמים הישנים והתחלנו לנוע מערבה כאשר מולינו שיירות של רכבים נושאי כוחות ששלחו לנו ברכות להצלחה (לא ידענו על מה) ואנחנו נתנו להם מספרי טלפון של המשפחות בבית למסירת ד"ש.

עם חשכה עצרנו בשולי הכביש, ליד טסה, ירדנו והודיעו לנו שאנחנו עומדים לצלוח את התעלה בסירות גומי שיופעלו ע"י הנדסה ימית או הקומנדו, נצטרף לגדוד 71 מחטיבה 55 בפיקודו של דן זיו. נאמר לנו להשאיר את כל הציוד בזחלמים למעט נשק, פק"ל מלא תחמושת, רימונים ומנת קרב אישית. נאמר שלאחר שנחצה את התעלה, חציה שתעשה ע"י 4 פלוגות, 3 פלוגות של הגדוד של דן זיו והפלוגה שלנו, פלוגה אחת תתמקם כראש גשר באזור הנחיתה פלוגה אחת תנועה צפונה ותתמקם באחד המעוזים המצריים לאחר כיבושו, פלוגה אחת תנוע דרומה והתפקיד שלנו היה לכבוש את שדה התעופה פאיד ולהתמקם שם.

הזחלמים החלו לנוע בשיירה לכיוון התעלה כאשר בהתקרבינו לתעלה החלו להפגיז אותנו ומספר זחלמים נפגעו, והתנועה בדרך לכיוון התעלה היתה איטית ביותר וקשה. נשמעו קריאות לעזרה מכל עבר וזכורני שבאחת העצירות ירדתי לטפל (הייתי חובש קרבי) באחד הפצועים ששכב לצד הדרך ונקראתי לשוב במהרה לזחל"ם שלי בכדי לא להשאיר את חברי לפלוגה ללא חובש. בהגיענו לשפת התעלה תחת מטר הפגזים, הועברנו לצד המערבי של התעלה בסירות הגומי, ושם שונתה משימתינו ונענו צפונה.

התמקמנו במעוז מצרי לאחר ששבינו את יושביו. התחפרנו בשוחות עמידה, ולמחרת בבקר התבשרנו שאנחנו מנותקים, גשר הגלילים שעליו היו אמורים לעבור הזחלמים שלנו עם הציוד, נתקע ונשארנו מנותקים בגדה המערבית ל- 36 שעות. בקר למחרת הגיעה משאית מצרית עם תחמושת לצייד את המעוז(המצרים לא ידעו שאנחנו שם) שכניסתה למעוז לוותה בירי מסיבי עליה ופיצוצה.

הואיל וכל הציוד שלנו נשאר על הזחלמים מאחור, אכלנו ממנות הקרב של המצרים במעוז , הרבה חומוס ופול, והשתמשנו בשמיכות של המצרים וכל ציוד אחר בעל ערך עבורינו. חיילים מצריים שברחו מהקרבות בסיני וחצו את התעלה בשחייה, נורו על ידינו. לאחר הקמת ראש הגשר הונח גם גשר קרוב אלינו, ובלילות היינו שוכבים על הגשר וזורקים רימונים למים למנוע חבלה בגשר ע"י אנשי קומנדו מצריים. כל אותו הזמן נורו עלינו פגזי תותחים ארוכי טווח של המצרים. לאחר מספר ימים הונחינו לנוע ולהתמקם בשדה בוטנים, להכנה לקראת כיבוש איסמעיליה שלמזלינו בוטל עקב כניסת שביתת הנשק.