הפעם הראשונה שביקרתי בסיני הייתה עם אחי ג'קי שהיה גם חברי הקרוב ביותר. עשינו ביחד דברים מטורפים וצחקנו המון (ורק בזכותו). כילד ,כנער, וכבחור הוא היה מלא שמחת חיים ואהב את החיים - שובב אמיתי שגם ידע להיות רציני. כל דבר עשה ביסודיות ובמחשבה עמוקה. משפחתנו הייתה הדבר היקר לו ביותר.

אחי ג'קי בוגר הפנימיה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה, בלט בכושר מנהיגותו, דבר שמאוחר יותר בא לידי ביטוי בהיותו קצין ומפקד נערץ. מלחמת יום כיפור "תפסה" אותו בסיום קורס מ"פים. מיד כששמע שפרצה המלחה ארז חפציו והצטרף לגדוד שלו, גדוד 890.

ליווינו אותו בלב כבד ובתקווה גדולה שיחזור הבייתה בשלום, אך ג'קי לא חזר. הוא נלחם בסיני "בחווה הסינית" קרב עקוב מדם שבו נפלו רבים וטובים מחבריו. הורי ז"ל, אחותי, אני ובעלי שהיה חברו הטוב ביותר ניסינו לחזק אחד את השני, לתמוך ולנחם אבל מאותו שכחנו לשמוח.

מאז המלחמה לא רציתי לחזור לסיני. אחרי ל"ב שנים הצטרפנו למסע לחווה הסינית, עם מפקדי וחיילי גדוד 890, וחבריו מפלוגה ב'. מאז ועד היום הפכנו למשפחה שקשורים בקשר אחד - קשר דם. בפעם הראשונה ביקרתי בסיני עם אחי ג'קי ובפעם האחרונה בלעדיו.

יהי זיכרו ברוך