יום כיפור, כשהחלה ההתקפה אני משה ספקטור, כמג"ד סיירת שקד, יחד עם פלוגה ה' בפיקודו של סרן אביחי רונצקי, נענו במהירות למטה לכיוון ראס סודר לחבור לכוח הנח"ל, ולאבטח את החזית הדרומית של אוגדת מנדלר. המצרים הפגיזו את קו התעלה, ובמקביל ניסו להעביר כוחות חי''ר לגדה המזרחית (כלומר לשטחינו). חיילי המוצבים נלחמו על חייהם.

הכוח חלף על מעבר המיתלה. מחלקת הטנקים שהייתה אמורה לחבור אלינו לא הגיעה. החלטתי להמשיך בתנועה דרומה ומזרחה. עברנו את השטח ההררי של מעבר המיתלה והגענו לקצה המרחב, הרכס האחרון. השעה הייתה סביב 17:30 אז נגלה לעינינו מישור גדול של עשרות קמ''ר. כל הבקעה נפרשה לנגדנו. לפתע ראינו 12 מסוקים נעים ממערב למזרח. מיד זיהינו שמדובר במסוקים מצריים. הם נחתו בבקעה הרחבה כמה מאות מטרים לפנינו משני צידי הכביש. חיילי הנח"ל פחדו שהם עומדים להישחט. הם צרחו בקשר בהיסטריה. דיברתי איתם, ביקשתי שיירגעו. המסוקים הנחיתו חיילי פלוגת קומנדו מצריים.

תוך דקות ספורות הגיעו מטוסי פנטום של חיל האוויר, שתקפו את המסוקים המצריים ופגעו ברובם, והוציאו אותם מכלל שימוש. התפעלנו מיכולת מטוסינו לפגוע באופן כל כך מדויק. רבים מהחיילים המצרים ברחו לעבר ההרים. חתכנו לפנות ערב עם אש את המקום. הנחיתי את כולם לנוע בכלים סגורים, וירינו לצדדים במקלעים ובנשקים האישיים. תוך לכל היותר שעה, חברנו לכוח הנח"ל במוצב בראס סודר. היו הרוגים מצריים וריכזנו הרבה פצועים מצריים.

למחרת בבוקר, יום ראשון, 7.10.73, סרקנו את כל השטח בו התקדמנו כדי לאתר חיילים מצריים נוספים, תוך הנחיה שלא לירות בחיילים פצועים, אלא לטפל בהם כמידת היכולת. זכור לי אירוע שהרשים אותי - רופא היחידה התקרב לאחד הפצועים שאותרו, חייל מצרי שחור וגבוה מאד שנאנק מכאבים, מצבו נראה רע. הרופא הזריק לו אנטיביוטיקה, והחייל מייד נעור לחיים, תוך שניות. ככל הנראה הייתה זו הפעם הראשונה שחייל זה קיבל אנטיביוטיקה, וזה השפיע באופן מדהים.

ביום שני, 8.10.73, קיבלתי פקודה לנוע אל מתקני הנפט בראס סודר, על רקע ידיעה שכוח קומנדו מצרי נחת ברכסים שסביב, ומטרתו לתקוף את המתקנים, ולשבש את התנועה בציר העיקרי שלשל דרום סיני. אספתי את אנשי החפ"ק שלי ופלוגה ה', לקבוצת פקודות לתכנון הפעולה. ניצלתי את הטופוגרפיה של האזור והגענו מצד צפון של משאבות הנפט. בתנועה ליעד ראינו את המצרים, אך התנועה הייתה שקטה ומוסתרת כך שהמצרים לא ראו אותנו. בשלב המגע עם הכוח המצרי, פקדתי לשעוט קדימה בכל המהירות תוך כדי ירי מבוקר אך צפוף. ציינתי שיש לירות רק אל חיילים מצריים שמתגלים בפועל ולא לשטוף את השטח באש לא מבוקרת. לפנות ערב הגענו למחנה עובדי הנפט, שקיבלו אותנו בחיבוקים ובשמחה רבה.