צבי לנדסמן
מלחמת יום הכיפורים פגשה אותי כחייל צעיר בן 20 המשרת בחטיבה 7 גדוד 75 כחשמלאי בחוליה טכנית בפלוגת חרמ"ש. ביום שישי החמישה באוקטובר בעת ההתארגנות לצום יום הכיפורים, אספו אותנו בגדוד לשיחה עם אל"מ יאנוש בן גל- מח"ט 7, שבה נאמר לנו שאנחנו עולים מיד לרמת הגולן כי כנראה למחרת תפרוץ מלחמה.
מאחר וגדוד 75 היה בשלב של סיום קורס הכשרה לחיילי חרמ"ש ולא היו עדיין חיילים כשירים לתפעול הכלים, בחרו בנו אנשי המפקדה, אנשים טכניים ותומכי לחימה לאיוש הכלים. אני שובצתי כנהג הנגמ"ש של החוליה הטכנית הגדודית. בשבת של השישה באוקטובר הגענו לכניסה לנפח, הקצינים הבכירים נכנסו למחנה נפ"ח לתדרוך ופתאום, בשעה 14.25 התמלאו השמיים במיגים סוריים שהתחילו להפציץ אותנו מטיסה בגובה נמוך הפצצה כבדה ביותר. חרף ההלם הגדול, שני קצינים צעירים היו הראשונים שהתעשתו והחלו בתגובה. הם עלו על הנגמשים והתחילו להפעיל את המקלע 05. בעקבותיהם עלינו על הנגמשי"ם והתחלנו לנוע לפי ההוראות בקשר.
הכל קרה בפתאומיות, לא היינו מצוידים בציוד מתאים- במזון, בשתיה ובלבוש חם. נסענו ברמה באיזור נפ"ח, צומת וואסד כשאנחנו תחת אש כבדה. בלילה הראשון התהפך הנגמ"ש של הצוות הרפואי שכלל את המפקד יהודה דובדבן, הדוקטור ושני החובשים ואז אנחנו- החוליה הטכנית הוזעקנו עם קצין חימוש למקום כדי לפנותו לאחור. באותו הרגע קיבלתי הוראה מקצין החימוש לעבור ולהיות נהג הנגמ"ש הרפואי בפיקודו של יהודה דובדבן. זה היה לילה קשה ביותר, ראיתי מראות נוראיים שנחרטו עמוק בזכרוני ואני נושא אותם עד היום. פינינו ביחד עשרות חיילים צעירים פצועים, שרופים, גופות של הרוגים כשרובם נפגעו ונשרפו חיים בעודם בטנקים והכל נעשה תחת אש תופת וללא עזרה של חיל האוויר.
וכך המשכנו ביחד ימים ארוכים במהלך כל המלחמה כשאנחנו מגינים בגופינו על גבולות המדינה. זכור לי במיוחד הפינוי של לוחמי הפלס"ר לאחר שנכנסו למארב בכפר בוקעתא, כשכמעט כולם נהרגו והוצאנו אותם משם תחת אש כבדה בידיעה שאנחנו חייבים להם ולהוריהם שיגיעו לקבורה מכובדת. זה היה האירוע הקשה ביותר שחוייתי, ואני רק ילד בן 20 בעודו הפועל מכורח המציאות בלי פחד ונחישות רבה. בליל אחד הקרבות, במהלך חילוץ הנפגעים החלטנו יהודה דובדבן ואני, בניגוד לפקודות להיות עם ראשים מחוץ לצריח עקב הראות הלקויה.
הבחנו ביציאה של פגז לכיוונינו, מיד בלמתי את הכלי, שילבתי להילוך האחורי והספקתי לנווט את הכלי לאחור לפני שהפגז הספיק לפגוע בנו. הסתבר שזה היה פגז RPG שאם היה פוגע בנגמ״ש לא היינו איתכם פה היום. על מעשה זה ועל כל הפעילות שעשינו במהלך הקרבות הקשים עוטרנו כל צוות הנגמ״ש בצל״ש. מאז ועד היום, כל פעם שאני מבקר ברמת הגולן אני מתרגש ויודע שאני ועוד רבים כמוני הצלנו את המדינה מחורבן באוקטובר 73.