ביום שבת ה- 6/10/73 יצאתי עם גיסי וחברים נוספים לפיקניק בכנרת.

לפתע מעלינו החלו לטוס מטוסי קרב ובמהרה התפתח קרב ארטילרי.

פתחנו רדיו והבנו לתדהמתנו שפרצה מלחמה. ישבתי בצמוד לרדיו וחיכיתי לאות הגיוס של הנדסה ימית.

הייתי קצין בחיל הנדסה, אך כבר בתחילת שירות המילואים שלי הועברתי למערך הצליחה של חיל הים ועברתי אימון הסבה למפקדי דוברות. התאמנו במחנה הקישון בבניית דוברות ביבשה ובהשטתן.

איש לא העלה בדעתו כי ממש בקרוב נאלץ לבחון את מיומנותנו על הדוברה בזמן מלחמה.

אחרי הכל היינו "ירוקים" בתפקיד וחסרי ניסיון. כשנפגשנו ברפידים, בהתארגנות ללחימה, פגשנו בראשונה את ה"גרורים" שהיו עגלות פלדה כבדות מאוד, שעליהם נדרשנו לבנות את הדוברות שיועדו להעברת רכבי קרב במים.

לשם כך נעזרנו בקציני סדיר שידעו את המלאכה.

הוכן שיבוץ קרבי ונבנתה פלוגה לצורך המשימה ובה היו 12 צוותים, בכל צוות 8 לוחמים ומפקד. תוך שבוע הדוברות המתינו על גרורים לטנקים שיבואו לשנע אותן לתעלה.

ב- 15/10 הגיעו הטנקים אשר נרתמו לגרורים ושיירת הטנקים ועליהן הדוברות יצאה מערבה לכיוון צומת טסה. אני פיקדתי על הדוברה האחרונה בשיירה. ולרוע מזלי בצאתנו מהבסיס, נשבר הפין שמחבר בין הגרור לטנק.
שיירת הדוברות המשיכה וכלל לא הבחינה בכך שאני וחיילי נותרנו מאחור ללא קשר. בתושייתי הצלחתי לאתר חרט, התארגנתי על שני פינים חדשים ושוב יצאנו לדרך, כאשר אנחנו לבדנו על הכביש ללא קשר עם הפלוגה.

לאחר שעות מתוחות, הצלחנו תוך יממה וחצי לחבור לשיירת הדוברות.

בדרך לתעלה נאלצנו לפנות את הכביש לרכבי תאגד שפינו פצועים מהקרבות, וכל ירידה שכזו לחולות גרמה לשקיעת הטנק והדוברה, ורק בתושייה של מפקדי הדוברות ובעזרת דחפורים הצליחו להיחלץ.

תשע דוברות הגיעו לתעלה וחברו לעוד 3 שהגיעו מכיוון צפון, ומכיוון שגשר הגלילים כרס, קיבלנו פקודה להתחיל בבניית גשר הדוברות. למרבה הצער תוך כדי תנועה למים נפגעה הדוברה של סגן יהודה מונהייט וכל הצוות נהרג במקום.

הפגזה כבדה מעלינו נמשכת אך ברגע שירדנו למים יש שקט ורוגע שכל כך מנוגדים לכאוס שמתחולל בחוץ.

לאחר שעות ארוכות מלאכת הרכבת הגשר מסתיימת והדרך למצריים נפתחה! הרגשנו התעלות נפש.

הטנקים החלו לעבור על הגשר עם לילה. גשר הדוברות הקשיש היה הראשון שאיפשר מעבר כוחות מסיבי לגדה המערבית המצרית ואיפשר את הרחבת ראש הגשר וכיתור הארמיה השלישית וסייע לסיום המלחמה בנצחון ישראל.

מידיי פעם אנחנו החבר'ה נפגשים ומעלים זכרונות מהמלחמה. מסתבר שלכל אחד מאיתנו יש תמונה מעט שונה והרבה חלקים חסרים ב"פאזל" והלוואי והיה אפשר לספר את הסיפור כולו מנקודת מבטנו - הלוחמים שהיו שם.