הזיכרון מתחיל ביום כיפור כאשר אי הוודאות היתה גדולה.
העלו כוחות במסות לרמת הגולן ,כאשר לחלקנו, לא היה שיבוץ מבצעי.

הייתי מילואימניק טרי, עלינו משאיות,סיקס ואחרי שעות הגענו בלילה לרמה. כמובן לא זיהו,אחראי השיירה את המיקום ולכן החליט כל חניה במקום מסויים.

ראינו הבזקי אש עוברים מעלינו לכל הכיוונים. עם עלות השחר, ראינו מסביבנו גופות של חיילים סורים.

מתברר שחנינו בשטח בין צהל לסורים. מיד חטפנו מטחים כבדים ונאלצנו לתפוס מחסה בשוחות.

שיחה אחת חרוטה במוחי-חייל צעיר,שאל אותי לגילי. כשעניתי,הוא אמר שהוא מקנא בי כי חייתי שנתיים יותר ממנו ושאין סיכוי שנצא מהתופת.

בהפוגה,יצאנו מהשוחות וכל אחד תפס"טרמפ"עם משאית שהתחילה בנסיגה לאחור.

המקרה מצביע על אי המוכנות ועל העדר תכנון לפחות בימים הראשונים למלחמה.