🌟 תחבקו, כמה שיותר 🌟 בכל יום זיכרון אחזור ואספר את סיפורו של בני קדוש, בן משפחתי, גיבור ישראל, שנהרג במלחמת יום הכיפורים, ב 19.10.73 בקרב על כיבוש "אורחה" בגדה המערבית של תעלת סואץ. הוא שירת בגבורה ביחידת דוב לבן של חיל השיריון. אבי, אוריאל לוי, שהיה קצין בסיירת שקד, לחם גם הוא וזכה, בדגש על זכה, לפגוש את בני בבוקר הנורא ההוא.

במכתב ששלח בני ממש ביום הקרב בו איבד את חייו,הוא כתב: "אני מנסה כל הזמן להסתכל בפני החיילים ולחפש פרצופים מוכרים". והנה, כאילו בשליחות אלוהית, פגש בשדה הקרב בני את אבא שלי. אבא מספר תמיד על החיבוק החם שהספיק להעניק לבני. ממש שעות אחר כך, נהרג בני בנגמ"ש שלו שהותקף.

אבא זכה לחבק את בני ובני זכה בחיבוק של אבא. חדר אחד בלב של אבא נשאר עם בני מאז האבדן הענקי הזה. מזל שליבו של אבי כל כך גדול שנותר בו מקום להעניק אהבה לעוד הרבה שנים. פעמים כה רבות שמעתי את סיפור החיבוק האחרון, ובכל פעם מתחדדת לי מורשת סיפורו של בני זכרו לברכה. כל רגע הוא ניצוץ חיים יקר ערך. אין לנו יכולת לדעת מה תביא אתה השנייה הבאה בתור.כל חיבוק שנעניק האחד לשני כאן ועכשיו הוא ניצוץ חיים שאנו אוחזים בשתי ידינו. חיבוק יכול להיות במגע, במילה, במבט. חבקו עוד ועוד, בכל דרך אפשרית שיש לכם. כל חיבוק כזה מייצר אדוות עצומות של טוב, לפעמים גם שנים רבות אחר כך, כמו החיבוק של בני ואבא, אי שם בשדה הקרב, שהפך למורשת המדגישה ומזכירה לי את הכח שבחיבוק. בני, אזכור אותך תמיד