"ביקשנו סיוע בקשר אך נענינו ״ תחזיקו מעמד כל הרמה בוערת ״! וסיוע לא הגיע פשוט הופקרנו לגורלינו!!"

יום שבת ה-6 באוקטובר 1973, בו פרצה המלחמה כשהייתי יחד עם עוד 10 לוחמי גולני במוצב החרמון, ללא ידיעה שעומדת לפרוץ מלחמה.

בשעה 14:00 התחילה הפגזה והפצצה סורית כבדה על המוצב. בעודנו הלוחמים מתארגנים באולם המרכזי של המוצב מבלי לדעת האם זו תקרית גבול או מלחמה, כי אף אחד בקשר לא ידע אותנו, ירדו מהמוצב הסורי כ-500 חיילי קומנדו סורים עם נשק רב ומגוון. ואנחנו היינו חמושים ב-8 עוזים ו-2 רובי FM , ומא״ג אחד עם ארגז פעולה אחד עם 250 כדורים.

הסורים היו במרחק של כ-400 מטר מערבית למוצב, ואנחנו עלינו לגג המוצב שהיה שטוח , כי לא היו תעלות קשר או עמדות במוצב. כבר בתחילת הקרב נפגע ונהרג בראשי יגאל מכדור סורי, וברמי ברנראד נפצע מכדור בירך.

ביקשנו סיוע בקשר אך נענינו ״ תחזיקו מעמד כל הרמה בוערת ״! וסיוע לא הגיע פשוט הופקרנו לגורלינו!!!

חיילי הקשר והמודיעין שהיו במוצב הרימו גופיה לבנה ונכנעו תוך הפקרת כל הציוד והמיכשור הסודי שנפל כפרי בשל בידי הסורים !!!

הסורים פרצו למוצב והתנהל קרב פנים מול פנים בתוך המוצב , כל הלוחמים נהרגו בקרב , ואני נפצעתי פציעות קשות ואיבדתי הכרה, כך נפל מוצב החרמון ביום ראשון בצהריים בידי הסורים שלקחו אותי בשבי לכלא אל-מאזא שבדמשק. הישר לצינוק ללא טיפול רפואי, מזון ושתיה ועם עינויים קשים שכללו מכות חשמל, עקירת ציפורניים, ומכות עד איבוד הכרה למשך כ-חצי שנה.

היריעה קצרה מלתאר מה קרה שם בהר החרמון למעלה ולאחר מכן בתקופת השבי בדמשק שאני יחיד ששרד את הקרב במוצב שנקרא ״ העיניים של המדינה ״ שהופקר ע״י הפיקוד!!