חזרה
פרנסיס קנטור
המלחמה הראשונה שלי
כולי בת 10. עולה חדשה מאורוגוואי. שבעה חודשים בארץ. שעת צהריים ואני אצל חברתי אמנדה. קומה 4 בשיכון בבת ים. אזעקה.
לתומי חשבתי שזה תקליט כי האבא נגע בפטיפון אבל המבטים, הבהלה לא השאירו מקום לספק... רוצי הביתה.
יורדת מקומה רביעית ורואה בכל קומה אנשים/ילדים נכנסים לבתים כמו עכברים הרצים למעורות.
לא אשכח זאת כל חיי.
לא ידעתי מה זו אזעקה ומה זה מסמל. אח"כ הגיעו ההנחיות: לכסות את החלונות בבריסטולים, שלא יראו אור מבחוץ; אנשי הג"א עם הפעמון הקוראים: "קומה 3 לכבות את האור" "קומה ראשונה לכבות את האור"; ההנחיה לצביעת הפנסים ברכבים ושוב... הריצות למקלטים.
בדיעבד נודע לי שהורי התנדבו בחלוקת תרופות בין בתי חולים...
עולים חדשים, במציאות הזויה, במדינה חדשה.
מצאתם טעות? כתבו לנו