ביום הראשון של המלחמה הורידו את הלהקה שלנו פיקוד דרום לטסה. לבנות נתנו נעליים של בנים ומכנסיים של הבנות של הלהקה. קסדה, מימיה ושני רובים צ'כים ועוזי אחד נדמה לי.

היינו 25 איש להקה ותזמורת. הגענו למקום די בחושך. לחיילים לא היו עוד כלי אוכל אז הביאו סיר ענק וכולנו עם החיילים חיכינו בתור ארוך לשתיית כוס קפה שחור חם. אותנו הכניסו לחדר אוכל גדול חצי מופצץ ונשכבנו על הרצפה עם מזרונים שהיו שם. ואז נכנס קצין החינוך ומודיע לנו .. אם תהיה אזעקה שקטה כולם לרוץ החוצה עם הקסדה לתפוס כפל הר לשכב ולשים ידיים על הראש. כמובן שמהפחד לא הורדנו נעליים וחיכינו למה שיקרה.

אגב אזעקה שקטה זה אומר שאין אזעקה כי קומנדו מצרי נמצא בשטח. ולכן מישהו נכנס ומודיע עכשיו אזעקה שקטה.

אחרי חצי שעה אכן נכנס הקצין והודיע. מייד רצנו החוצה שלוש הבנות שהיינו ביחד היו אביבה אבידן דפנה בן דוד ואני. רצנו בפאניקה וניסינו לחפש כפל הר אבל מה שראינו זה חול וחול שטוח בלי שום כפל הר

אחרי כמה נסיונות איתור מסתור בריצה בחושך כשמסביבנו חיילים שכובים עם נשקים שלופים האמת נראו מבוהלים. שאלנו חייל אחד מה עושים אמרו לנו רוצו לחמ"ל. שם תרגישו יותר בטוח. בכניסה עמד ש.ג ואמר עצור סיסמא .. אמרנו לו אנחנו מהלהקה ונכנסנו במהירות. שם הרופאים הכניסו אותנו לחלק בתוך החמ"ל ואמרו לנו פה זה המקום הכי בטוח בארץ. כמובן שמאז בכל מקום שהגענו אליו זאת היתה ההכרזה . והוכחה כממש לא נכונה . אלה היו השעות הראשונות ומאז אלפי הרפתקאות ניצלנו ממוות לפחות כמה פעמים ביום. והסיפורים רבים.