הייתי במשמרת בבסיס ראש הנקרה כמוכמת (בקרית שליטה). גבול לבנון. שבת, יום כיפור. הרדיו כבוי. דממה.

שולחן המי"ק פרוס לפנינו. 2 בנות במשמרת, עיניים על המכ"מים.

לפתע פורץ מפקד הבסיס, פותח את הרדיו וצועק: פרצה מלחמה. וזהו.

את הדממה החליפו מכשירי הקשר, הנל"נים, הוראות מכל הכיוונים.

תוך מספר שעות העלו משאיות לראש הנקרה לפנות את הבנות. לאורך כל הדרך לבסיס חיפה עמדו אנשים ומחאו כפים לכבודנו. לעידוד. מחזה מצמרר שראינו בסרטים עד אז.

מאותו יום הגבול הוזז, האו"ם הוזז, המצב השתנה, אבל הבסיס - עומד כאילו לא קרה כלום. בניין בטון לבן עם מדרגות, וקירות מתקלפים שיודעים לספר הרבה.