זה היה חודש לאחר נישואיי לבחירת ליבי.

ביום שישי ה- 05.10.1973 בהיותי סמל בקבע וראש צוות במוסך קורנס כמכונאי מטוסי סילון (פנטומים), שלח אותי מפקדי סגן כהנא שלמה הביתה ואמר לי להיות בכוננות.

למחרת היום, יום שבת ה- 06.10.1973 התארחנו אשתי הטרייה ואנכי אצל אחי שגר בנשר וזה היה בסביבות השעה 11:00. ישבנו על המרפסת של ביתו, שם ניתן היה לראות את הכביש הראשי, שהיה מצומת צ'ק פוסט לכיוון מזרח (כביש 75) וראינו תנועה ערה של כלי רכב צבאיים ואז אחי אומר לי "זה מאוד חריג שיש כזו תנועה על הכביש, אז או שיש איזה מבצע צבאי גדול או שהולכת להיות מלחמה"

השבתי לו שזה לא נראה לי היות ואם היה משהו צבאי רציני היו מזעיקים אותי כי אני בכוננות.

ככה ישבנו ואז באמצע ארוחת הצהרים בדיוק בשעה 14:00 נשמעה אזעקה של צופר שהיה ממוקם כ- 30 מטר מהבית של אחי. צעקתי לאחי "קח אותי מיד עכשיו לבסיס" (היות ולי לא היה רכב באותו הזמן) רצנו לרכב של אחי והקשבנו לחדשות ברדיו ואז הבנו שפרצה מלחמה.

אחי נסע במהירות שיא (המקסימום שהפולקסוואגן וארינט יכל לנסוע) והביא אותי עד לגדר הבסיס בסביבות השעה 14:25.

קפצתי מעל הגדר ורצתי רגלית למוסך וכשהגעתי מתנשף ראיתי כבר שכל החברה עובדים במרץ להשמיש את המטוסים שהיו במוסך.

אמרתי להם שהודיעו ברדיו שפרצה מלחמה והם היו מופתעים והשיבו, שאמרו להם שישנה כוננות גבוהה ולא שפרצה מלחמה. עבדנו מסביב לשעון 72 שעות ברצף להשמיש את המטוסים.

לאחר כ- 5 ימים קרא לי מפקד המוסך ואמר לי שהוא שולח אותי לבסיס חצרים כדי שאפקד על כ- 25 מכונאי מטוסים ואנחנו כצוות אמורים לקבל מטוסי פאנטום, שיגיעו בטיסה ישירה (תדלוק באויר הם עשו מעל ספרד)

אלינו לבסיס בחצור ואנחנו צריכים להכין אותם לפי התצורה של חיל האויר שלנו - צביעת סמלים, ביצוע שינויים, תיקונים, טיפול בתקלות והוראות טכניות מיוחדות (ה.ט.מ.) וכו'.

וכך עשינו כולם במסירות מלאה ומסירת המטוסים לבסיסי חיל האויר השונים. אני זוכר שקיבלנו תעודה על המבצע הזה.