אני זוכר ששירתתי בהנדסה קרבית בצפון, זוכר מהחבר'ה שלי עלו לחרמון כדי להגן על החיילים, חלק מהחברים הלכו לעשות בונקרים ואני נשארתי למטה למקרה ויקרה משהו.

עלה אוטובוס מלא וחזר כמעט ריק. חזרו אולי 5-10 אנשים. אני זוכר שהרבה לא חזרו.

עלו עם פטישונים כדי לשמור על החיילים לפני התקיפה לחרמון.

מי שאני אהבתי מהחברים שלי היו איתי. הם לא עלו לחרמון. רצו לשלוח אותנו למקום אחר.

אמרו שבחרמון נלחמו עם סכינים אחד נגד השני וירו בהם. היה בלגן שלם.

ישנו ברגל החרמון עם אוהלים שאנחנו בנינו.