עמדתי להשתחרר בחודש נובמבר 1973.

ישבנו ברפידים, היה יום כיפור, תחושה של חג בתוך החדרים.

ואז בצהריים שמענו לפתע רעש מטוסים שחגו מעלינו.

יצאנו מהחדרים וראינו את המטוסים מטילים פצצות על שדה התעופה רפידים.

קלטנו שהמלחמה החלה, רצנו לטנקים ללא ציוד אישי, שנשאר בחדרים, ירדנו על זחלים לכיוון התעלה.

אני הייתי תותחן בטנק מג"ד של שלמה ניצן (מוני) גדוד 79. כל התדרים של הגזרה היו בתוך הטנק.

שמעתי את הצעקות לעזרה מהמעוזים וכאב הפצועים שיטפלו בהם.

ככל שחלף הזמן הצעקות התמעטו של הלוחמים בקו המים שהיו בתוך המעוזים, ולא יכולנו לעזור היה תחושה של חוסר אונים.

הצעקות לעזרה ליוו אותי כל תקופת המלחמה. וגם אח"כ. הרבה מחברי לפלוגה נהרגו.

יהיה זכרם לברכה.