אני הראשון שראה את פרוץ מלחמת יום כיפור ממחנה עוז 77, מערבית לרפידים.

הגדוד בפיקודו של קהלני עלה לרמה לתגבור.

כ-20 חיילי מנהלה וקצין חימוש צעיר נותרו לשמירה בבסיס האהלים הריק והמאובק באמצע שומקום במדבר סיני.

אני הייתי הצעיר בגדוד כשהגעתי לאחר פציעה מפלוגת חרמ״ש לתפקיד לא ברור. בשעה 12 בצהריים הוצבתי לשמירה על הבונקר הגדודי שהיה במרחק 2 ק״מ מהבסיס.

הבונקר היה בור חולי, מלא בארגזי תחמושת לגדוד הצמ״פ היוקרתי, מכוסה בברזנטים ורשתות. ציפור לא צפצפה, לא עץ, לא משאית שחותכת את האויר הלוהט על הכביש הרחוק, רק שקט והוד.

את הזמן העברתי בכתיבת גלויה, בקריאת מוסף החג של העיתון ובאכילת סנדוויצים מרוחים בריבה שהכנתי מאחורי המטבח, מוסתר מהצמים.

ופתאום, אני לקראת סיום המשמרת, והשמיים הפכו ברגע לשחורים ונמוכים ומעושנים מעשרות מטוסים שעברו מעליי ממערב ברעש איימתני, ומיד אח״כ הפצצה מטורפת של אנטנות הבח״א מאחורי הכביש מולי, ושוב ושוב. קפאתי מהמראה מהרעש ומהלבד.

אחר כך היה שקט והגיע הסג״מ עם הנון-נון מההבסיס ואמר ״התחילה מלחמה״...

את שאר המלחמה וקורותיה שכחתי ללא יכולת לשחזר.

אגב עד היום שמעו את הסיפור 5 אנשים רק לפני 5 שנים...