חונכתי בילדותי בקיבוץ שמיר. שם קיבלתי ערכים. אהבת הארץ.

אהבת האדמה וכיבוד הזולת. התגייסתי לסיירת אגוז של המג"ד אורי שימחוני ז"ל.

לאחר שנתיים של מבצעים וחדירות ללבנון, נבחרתי ע"י המג"ד ונשלחתי לקריה בתל אביב. הוצגתי לבעלי דרגות, כמו האלוף טל ומפקד המחנה ישקא. נשלחתי בהמלצתם לקורס של כמה חודשים.

לאחר מכן הפכתי לשומר ראשו של דדו הרמטכ"ל ומשפחתו. זו היתה תקופה מאתגרת. שמעתי הרבה, ראיתי ושתקתי.

ברקע נשמעו הצעות הסדרי שלום של סאדאת - שדיין וגולדה דחו.

דדו עבד קשה מבוקר ועד ערב. עם פרוץ מלחמת יום כיפור הייתי באיטליה במסגרת הבאת דיפלומטים לארץ. הגעתי ביום חמישי, מחליפי הודיע לי לא להגיע - יש מתח גדול. והודיע לי שאגיע לאחר יום כיפור. דדו עסוק בבור בקריה.

נסעתי לאחי לבאר שבע. למחרת שמעתי את הצפירה וטסתי למחנה מטכ"ל - הכל השתנה ברגע.

מה אני אעשה? דדו לא צריך אותי עכשיו.

ביקשתי ממפקדי לצאת למלחמה, אך הוא לא אישר. התקשרתי לאגוז - אף אחד לא ענה. בזמן הזה אין לי מדים, אני על אזרחי. קיבלתי ממישהו מכנסי דגמ"ח, נעלי פלדיום וחולצת ספורט לבנה. נסעתי בטרמפים עד ליחידה - שם מסתבר שאגוז התפרקה כמה חודשים לפני המלחמה.

כל האגוזנקים הגיעו לבסיס בנצרת כמוני. עלינו על זחל"מים, אני קיבלתי מאג ונסענו לרמה, שם הצטרפנו לכוח של רפול. זו היתה מלחמה קשה. חברים נפצעים, נהרגים ואתה יודע שאתה בעולם אכזר.

עם הפסקת האש צילצלתי למאכל שקיבלתי פקודה להגיע אליו. שם צוותתי ליחידה שישבה בג'אבל עתיקה - הר גבוה שרק הליקופטר יכול להגיע אליו. אחרי שבועיים הגיע דדו לבקר.

ישבת עם החיילים בשורה כמעט אחרונה - 40 חיילים. הוא הגיע עייף, עיניים עייפות אבל נחוש והסביר לנו מה קורה. ואז צד אותי ועשה שלום עם הראש. מיד נקראתי ע"י עוזרו לשיחה - הוא חיבק אותי, שאל בשלומי והיכן הייתי.

ואז אמר שבעוד כמה ימים מוטה גור יוצא לשיחות ג' נסה. "אני רוצה שתיסע איתי כשומר ראש..." וכך יצאתי מהאופל - חליפה עניבה ויצאתי לעולם אחר.

נגמרו השיחות ביקרתי את תלמה אלעזר שהייתה אישה נפלאה, צנועה ורגישה. הילדים גידי, אמיר בוילה. היה לנו קשר יומי.

השתחררתי חצי שנה אחרי החובה - שלוש שנים וחצי, בגלל המלחמה. חזרתי לקיבוצי האהוב שמיר.

בקשתי שנת חופש על מנת לעבור קורס מאבטחי מטוסים - הקיבוץ לא אישר ועזבתי. אני מאבטח במטוסי אל - על. דדו התמנה למנהל צים. נפגשנו באחת הנסיעות שלו למזרח הרחוק על אדמת טהרן - אז היו קשרים טובים, טסנו לארץ. ישבנו בגלי היכן שהדיילות יושבות והוא שאל למעשיי. דיברנו על יום כיפור.

הוא נעצב על שדיין וגולדה מאיר לא נתנו לו גב - סיפר על אריק שרון והקשיים איתו במלחמה, על תפקודו כרמטכ"ל.

היו לו טענות קשות, שרצה לגייס כוחות ולהלום במצרים והסורים ולשבש את מהלכי ההפתעה - גולדה ודיין סרבו בגלל בעיות עם האמריקאים. ומהגנה להתקפה וניצחון.

זו מלחמה שנלמדת בכל הצבאות בעולם ובעיניי הוא האיש שהציל את המלחמה - בזכותו ובזכות כל החיילים המופלאים שנלחמו על הבית.

ניצחנו...