בימי המלחמה שהיתי בטירת צבי כמתנדב.

שלושה חברי קיבוץ איתם עבדתי שירתו כאנשי מילואים כצוות תותח נגרר מימי מלחמת העולם השנייה, להגנה על הקיבוץ. אנשי הצוות היו: שאול שמואלי (כבן 50), אריה וולפרמן (כנ"ל) ונפתלי ורטהיים (בן 45).

ביום הכיפורים קבלו אנשי הצוות פקודה לנסוע בטרקטורים עם התותח ועם עגלת תחמושת למפקדת החטיבה, בצמח. הנסיעה ארכה כשעתיים.

בצמח שררה אנדרלמוסיה, אבל כעבור שעה קלה ניגש אליהם קצין והורה להם לנסוע אחרי הג'יפ שלו.

הקצין מיקם אותם באמצע שדה גדול ושומם בדרום רמת הגולן, הינחה אותם לכוון את התותח לכיוון מזרח, ולפתוח באש אם יראו כוח צבאי סורי מתקדם לעברם. הקצין חזר על עקבותיו והותיר אותם שם, לבד, הכוח היחיד בגיזרה, שהיה אמור לבלום התקפה סורית על מדינת ישראל דרך דרום רמת הגולן.

הצוות נשאר שם כל הלילה ולמחרת בשעות הבקר המאוחרות קבלו פקודה לשוב לצמח, ומשם שוחררו לבתיהם.

סיפורם ממחיש לאיזה מצב נואש הגיע צה"ל בפרוץ המלחמה.